ישועות יעקב יז

ביטול וכתב דנ"מ בביצה ס' טריפה שנולדה ביו"ט דל"ה דבר שיל"מ כיון דעדיין איכא ספק מחמת טריפתה עיי"ש וא"כ גם קושי' הנ"ל ליתא דאין אנו דנין דשיל"מ מחמת איסור טריפה אלא דתגרע הדבר שיל"מ דאיסור יו"ט. ולכאורה עלה בדעתי דגם טעם או"ה בשם א"ז אינו רק משום דאם יבוא אליהו ויתירנו אין כאן איסור כלל ומותר ממ"נ אלא דמסתימת לשונו לא משמע כן גם דמלשון הירושלמי ואלו נדרים מאי עביד להון כדשיל"מ הא תני תמן שהחכם עוקר הנדר מעיקרו אמרי אינו עוקר אלא מכאן ולהבא והיינו דאע"ג דהשתא אתברר דהי' מותר מעיקרא מ"מ לולא המעשה החדשה שנשאל על נדרו לא הותר בזה ול"ש לומר אגלאי מילתא למפרע משא"כ בספק איסור דהדבר עתיד להתברר בלי שום מעשה חדשה ודאי איתא לסברת או"ה כיון דיתברר דאין כאן איסור מעולם אינו נכנס בגדר דבר שיל"מ ומהירושלמי סיוע גדולה לשיטת או"ה והרב בעל מנחת יעקב לא ירד לעומק בזה עיין עליו ומבואר דל"ה דשיל"מ מצד עצמו ולא משום ממ"נ וכמו בהך דירושלמי דאין כאן ממ"נ לולא דעיקר עקירת חכם מכאן ולהבא לא הוי דבר שיל"מ וא"כ בנ"ד ג"כ דהדבר יתברר ממילא ל"ה בדין דשיל"מ ועי' בנה"ך סי' ק"ב ודבריו מעורבבים ואמנם הדבר נכון מאוד והוא דסברת או"ה אם כי ביררנו שיש לו מקום בירושלמי ח"מ צריכים ליתן טעם ותבלין לזה מדוע ישתנה ולא יחשב לדבר שיל"מ ואומר אני הרי ידוע דבהך דדשיל"מ אינו בטל יש לנו ב' טעמים או משום דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר או משום דכיון דיל"מ שם היתר עליו והוי מין במינו ואינו בטל כמו שכתב הר"ן בחי' לנדרים בטעם הדבר. והנה לטעם הדבר דעד שתאכלנו באיסור ודאי אינו מגרע מה דיתגלה דאין כאן איסור מעולם דמ"מ שייך לומר דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כיון דהדבר יהי' מותר בבירור משא"כ לטעם הר"ן דמחשב מין במינו יש לומר דאיך שייך לומר דהאיסור נחשב מינו כיון דהאיסור לא יהי' מותר ואם יהי' מותר היינו דאין כאן איסור אבל האיסור בעצמו אין שם היתר עליו ומש"ה לא הוי דשיל"מ וכבר ביארתי במק"א טעם הדבר דבחר לו דרך אחר בהך דשיל"מ דלא בטיל היינו דבתערובות חד בתרי דהאיסור נהפך להיתר ל"ש לומר דעד שתאכלנו באיסור דאין שם איסור עליו משא"כ היכא דעיקר ההיתר מחמת הרוב דספק זה רחמנא שרי' ודאי שייך בזה עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ומש"ה לא מהני רוב בדשיל"מ אף דאין שייך כאן מין במינו אלא דבזה יפה לנו בטעם רש"י זלה"ה דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ומש"ה גם בנ"ד ל"מ נאמנות העכו"ם משום דהוי דשיל"מ ואף דמגלה דל"ה כאן איסור מעולם מ"מ שייך סברת עד שתאכלנו כו' ולא מהני נאמנות העכו"ם וכמ"ש וזה ברור ונכון:

עוד נראה בעיני דהך דבעינן שמנה ימים אינו מתורת ספק רק דרבנן גזרו בזה לחוש למיעוטא ועשאוהו ודאי איסור כמו דחששו לדמאי ודכותי' והוי ודאי דרבנן ול"ש בזה לומר אגלאי מילתא למפרע דאין כאן איסור כלל דכ"ז דלא ידעינן שכלו לו חדשיו או שהוא בן שמנה ימים אין כאן היתר מתקנות חז"ל אף דודאי אינו נפל ולא התירו כי אם בידיעת שכלו לו חדשיו או בשהיית ח' ימים ומש"ה הו"ל דבר שיל"מ ולא מהני אמירת העכו"ם ועדיין לא הבאתי הדברים בכור הבחינה גם בעיקר הדבר יש לומר דל"מ אמירת העכו"ם מסל"ת דסותר חזקת איסור דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וכיון דכתבנו דנראה לנו דכל הולד דאתי לפנינו ואינו ידוע לנו דכלו לו חדשיו עשאוהו כודאי איסור דרבנן מהני לי' חזקת איסור שפיר ול"ש סברתינו בתחילת התשובה ויש לדון בזה בדברי הר"ש בס' מים שאובים ואין להאריך. עכ"פ בררנו שאין לנו לזוז מפסק בעל הש"ע ולא סמכינן על עכו"ם מסל"ת זולת ע"י סימנים וכיון שנתברר לכם בסימנים שאין בהם ממש התחזקו והיו לבני חיל לגדור גדר ולעמוד בפרץ. הלא כה דברי ידידם אוהבם נדבה. יעקב אורינשטיין חופ"ק לבוב:

סימן ב. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי כו' מו"ה מאיר צבי נ"י אבד"ק סאמבור:

מכתבו היקר קבלתי ע"ד השו"ב דקהילתו אשר קבלו על עצמן בשבועה ובאו עה"ח שלא ישחטו עד שיהי' להם קוויט מן הפאכטער וגם אמרו בביטוי שפתים קונם ידו לשחיטה אם יעבור ע"ז ועתה א' מהשו"ב שחט בלי קוויט והתנצל עצמו ששכח מלקבל הקויט ומע"כ צוה עליו שלא ישחוט עד אשר יעיין בדינו ולא השגיח ע"ז ושחט אח"כ וגם ע"ז התנצל עצמו והעבירו אותו כת"ר ומנהיגי ק' עד אשר אגיד דעתי בזה אם להעבירו מאומנתו:

והנה כת"ר פלפל בזה הרבה בדין שבועה בכתב ואני אגיד דעתי בדרך קצרה. בש"ס דגיטין (דע"א) אהא דקאמר רב כהנא דחרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו. ובעי הש"ס לסייע מהא דתנן נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו הרי זה יכתבו ויתנו ודחה הש"ס אלם קאמרת אלם שאני כיון דחשיב כפקח לכל דבריו מהני הרכנת ראשו אבל חרש לא ידעי' וקאמר הש"ס אי קשיא הא קשי' דתני' אם לא יגיד האמור בקרבן שבועה פרט לאלם שא"י להגיד והא יכול להגיד מפי הכתב ומשני שאני עדות דכתיב מפיהם ולא מפי כתבם והדבר תמוה מאוד דהרי באלם מבואר בהדי' דמהני דהרי להדי' תנינא בנשתתק דבודקין אותו ורב כהנא אשמעי' דאף בחרש מהני כתב ידו וא"כ הך קושי' מהך דפרט לאלם שאינו יכול להגיד לפי מה דלא ידע דעדות שאני משום דכתיב מפיהם א"כ קשה דהא בנשתתק מבואר להדי' דמהני בדיקה וכבר תמהו בזה רבותינו בעלי התוס' ותירצו דהו"מ למימר פרט