ישועות יעקב קנ

להקנות לבעל המעות אם אין רצון המשלח שהוא בעל המעות לקנות ואף שבתחלה הי' רצונו לקנות אח"כ נשתנה דעתו ורצונו במה קנה וע"ז קאמר דשליחות של המשלח קעביד ולא נתבטל מעשה השליחות עד שיבטלנו בפירוש כמו שידוע בפוסקים דאין השליחות נתבטל אם לא שיבטלנו בפירוש אבל זכי' שהוא כשליחות בגילוי דעת על הביטול מועיל והדברים ברורים כשמש:

והנה בש"ס דב"ק (דף ק"ב) הקשה הש"ס שתי ברייתות אהדדי דתניא אמר לו לקנות חטים וקנה שעורין אם הפסיד הפסיד לעצמו ואם הרויח הרויח לאמצע ותניא עוד אם הפסיד הפסיד לעצמו ואם הרויח הרויח לעצמו ופליגי ר"א ור"י בדבר דר"י סובר דהך ברייתא דסובר מה שהותירו שייך לו אתי' כר"מ דשינוי קונה והך ברייתא דהותירו לאמצע אתי' כר' יהודה דשינוי אינו קונה ור"א סובר כאן לאכילה דקפיד ולכך חשיב שינוי דאינו קונה כאן לסחורה דלא קפיד ולא הוי שינוי ומ"מ פחתו פחתו לו משום דאמר לי' לתקוני שדרתיך עיין פירש"י ואקשינן לר"י ומי הודיע לבעל החטים שיקנה החטים לבעל המעות ועיין פירש"י שם דלר"א דלא חשיב שינוי א"כ שליחותי' קעביד וזכה עבורו והוי כמו חטים וחטים והתוס' הקשו דעדיין קשה אמאי לא אוקמי ר"א כר"י והטעם באכילה משום דמי הודיע לבעל החטין דבזה לא שייך לומר דשליחותי' קעביד:

. ולי נראה דהדבר נכון דבאמת כבר הרגישו בזה אמאי לא אוקמי להך ברייתא כשהודיע להמוכר דבשביל חברו הוא קונה אמנם ידוע מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפרק מהלכות שלוחין באם הודיע השליח שהוא שלוחו של פלוני ואח"ז אומר המשלח ששינה אם חוזר המקח דדעת הרמב"ם דחוזר המקח והראב"ד חולק עליו ומבלי לבא באריכות אומר אני דבאמת המשלח טוען ברי שהשליח שינה בשליחותו והמוכר טוען שמא ומ"מ כיון שכבר קבל הדמים מהראוי לבלי להוציא המעות מתח"י כמשפט הראוי בדין ברי ושמא אמנם ידוע דהיכי דחזקה מסייעא להטוען ברי מוציאין מיד המוחזק וכאן אי נימא דהמקח בטל הרי החפץ הנמכר בחזקת מרא קמא ומהראוי דנימא דשינה למען יתבטל המקח ואמנם בקונה לסחורה אף דלא נימא דשליחות קעביד אבל פשיטא דאין כאן חזקת מ"ק דהרי אף אם אמת נכון הדבר שמשלחו אומר לקנות לו חטים והוא קנה שעורים מ"מ אם ירויח ויהי' מותר בהמו"מ הרי המקח קיים א"כ בלא"ה נתבטל חזקת מ"ק ואיך יוציא מידו בטענתו שהשליח שינה ושפיר נוכל לומר דאיירי בהודיע ולכך לר"א לק"מ ומי הודיע דנוכל לומר דבאמת איירי בהודיע ומ"מ המקח קיים ואם פחתו פחתו לו כיון דליכא כאן חזקת מ"ק אין בידו לבטל המקח משום טענת ברי ושמא דאוקי ממון בחזקת מרא קמא ואמנם התוס' הקשו, דאף לר"א קשה אמאי לא מוקי שני הברייתות כר"י ולסתורה אמרינן שליחות קעביד וזוכה בשביל בעל המעות בתורת שליחות כיון דליכא שינוי ובאכילה אמרינן אי הודיע לבעל החטים דאין כאן תורת שליחות כיון דיש שינוי בשליחות עיין היטב בתוס' ולפמ"ש אף בקנה לסחורה לא אמרינן דזכה לחברו בתורת שליחות דמהכ"ת יעשה זאת כיון דאם פחתו פחתו לו ואם יהי' ריוח להמשלח ולכך בעינן דוקא שיודיע להמוכר שקונה אצלו החטין שהמעות הוא של המשלח ומ"מ אין בידו לבטל המקח כיון דברי ושמא וליכא חזקת מ"ק לכ"ע אין מוציאין המעות מיד הזוכה ואמנם הא דלא מוקמינן הך ברייתא דקתני פחתו והרויחו הכל של השליח דאיירי בלא הודיע להמוכר ולכך לא קנה המשלח והך ברייתא דהריוח לאמצע איירי בהודיע דהרי הלשון שוה בשני הברייתות ומהכ"ת נימא דא' איירי בהודיע והשנית בלא הודיע ובאמת בהא דקאמר ר"א כאן לאכילה וכאן לסחורה ג"כ קשה לכאורה מה פסקא כיון דלשון הברייתות שוה אמנם כבר כתבו כיון דהך ברייתא דקתני שבח לאמצע ולא נקט השבח למשלח ש"מ דאיירי בשותפין וסתם שותף הוא לסחורה כיון דכאן איירי במקבל עיסקא וכמ"ש הרשב"א ושם דאיירי בשליח דסתמא שלחו לקנות ונוכל לאוקמי דשלחו לקנות לאכילה אבל לאוקמי הך ברייתא בהודיע למוכר והשנית בלא הודיע מאן מפיס כיון דשני הברייתות לשון א' הם. ומעתה אי אפשר לומר דשני הברייתות כר"י כיון דע"כ הך ברייתא דהשכר לאמצע איירי בהודיע א"כ השנית איירי בהודיע וא"כ למה נימא דהותירו הותירו לו כיון שהודיע למוכר והמוכר הקנה לבעל המעות וע"כ דשינוי קונה ואף בהודיע למוכר מ"מ כיון דשינה קונה:

ואמנם לפ"ז קשה כיון דבקונה לאכילה דאין כאן אופן כלל שיקנה המשלח ואף בהותירו א"כ יתבטל המקח לגמרי דברי ושמא בצירוף חזקת מ"ק פשיטא דמועיל להוציא מיד המוכר דמי המקח ולמה קתני פחתו לו דהיינו להשליח ואמנם כיון דשינוי קונה והותירו לו א"כ אזיל לה חזקת מ"ק כיון דאין ביד המוכר לחזור אם הותירו [ואם פחתו מחויב השליח לשלם ומטעם שינוי] ועכ"פ בהותירו המקח קיים א"כ ליכא כאן חזקת מ"ק וממילא אין כח ביד השליח לבטל המקח אבל לר' יוחנן דמוקי ברייתא אחת כר"י דשינוי אינו קונה להמשלח וסובר דיש כאן קפידא ומוקי לשני הברייתות בקונה לאכילה או דסובר אף בקונה לסחורה יש קפידא וחשיב שינוי א"כ קשה אי נימא דשינוי אינו קונה מ"ט לא יתבטל המקח ולמה קתני פחתו פחתו לו וע"כ דאיירי בלא הודיע וא"כ שפיר קשה מי הודיעו ודו"ק היטב:

ובחידושי אמרתי בתוס' ביאור דבש"ס דכתובות בהך דמשארסתני נאנסתי דמדמי הש"ס להך דברי ושמא וקאמר שני תירוצים א' משום דבמשארסתני נאנסתי איכא חזקה או דאיכא מגו ובאמת נחלקו הפוסקים איזה מן התירוצים הוא עיקר עיין באהע"ז סי' ס"ח ובב"ש שם ולפ"ז אף היכי דאיכא חזקת מ"ק לא מהני ברי ושמא לאפוקי ממונא ואמנם בהא דקאמר הש"ס עד כאן לא אמר ר"ג אלא היכי דאיכא מגו כתבו רבותינו בעלי התוס' שם הך שנוי' לא אתיא אלא לר"נ דלר' יוחנן דקאמר דמ"ע כתובתה מאתים א"כ בהך דמ"ע ליכא מגו וא"כ לר"י