ישועות יעקב קלד

נוקמה אחזקת היתר לשוק ומאי ראי' דבספק גירושין מוקמינן האשה בחזקת שלא נתגרשה ועוד לשון הש"ס אינו מדוקדק דקאמר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וגם דברי התוס' תמוהין כיון דכתבו דמטעם דמוקמינן האשה בחזקת שלא נתגרשה קאתינן עלה מה חזרו והקשו דהכא מוקמי' האשה בחזקת היתר לשוק אף דבעת שנולד הספק היתה אסורה לשוק משום איסור אשת איש והקשו מהך דחוששין לספק דרוסה ומאי קושי' הא כבר הקדימו בדבריהם דמשום חזקת האשה שלא נתגרשה קאתינן עלה וא"כ אין זה מחמת חזקת היתר ואין לו ערך ודמיון לספק דרוסה:

ונראה לי בכוונת התוס' על דרך זה דבאמת אף בגירש ואח"כ כנס שייך חזקת היתר דהיינו כמו שמקודם שקיבלה קידושין היתה מותרת לשוק כמו כן אף שנתקדשה לא אסרו אותה רק כל זמן שבעלה חי ולא אחרי מותו וכסברת הפוסקים וא"כ אין מקום לקושית התוס' וגם מה שתירצו התוס' דמוקמינן האשה בחזקת שלא נתגרשה גם זה אינו נכון דהרי חזקת האשה אינו בגדר חזקת הגוף דהיינו שלא נעשה מעשה חדש בזה דהרי המעשה נעשה שזרק לה הגט אלא שהספק הוא אם הי' הזריקה קרוב לה או קרוב לו וזהו דבר שבא דרך מקרה והזדמנות ולא יפול בו ענין חזקה ועיין בהגה"א הובא בב"ש סי' ל"א ואמנם מוקמינן האשה המגורשת בחזקתה שלא עשה בה מעשה זריקת הגט שום ענין היתר ועדיין היא אשת איש ואין מוציאין אותה מחזקתה שהיתה עד כעת אבל אין זה מועיל להתיר הצרה לשוק דהרי אצלה ליכא חזקה וכמ"ש הרמב"ן בהך דשלח שליח לקדש לו אשה דלא מהני חזקת פנוי' של האשה להתיר הקרובים. ואמנם כל הדברים נכונים דבאמת יש לנו להעמיד את הצרה בחזקת היתר לשוק ולומר שהאשה הערוה לא נתגרשה ותהי' מותרת אחר מיתת בעלה אמנם לעומת זה יש לנו להעמידה על חזקתה ולומר כמו שקודם הקידושין לא היתה צרת ערוה הזאת כמו כן עתה לא נעשית צרה עם זאת האשה וע"ז שפיר כתבו דלענין שתהי' נקראת צרה עם האשה הזאת מוקמינן האשה הזאת בחזקת שלא נתגרשה והיא עדיין אשת זה וגם הצרה שנתקדשה בודאי נעשית צרתה של זו וממילא מוקמינן לה אחזקת היתר. ובזה נתיישב לשון התוס' ולשון הש"ס וגם קושית הש"ס מהך דנפל הבית עליו ועל בת אחיו דבר דבור על אופניו והמעיין היטב בזה יראה שזה ברור ואמת בכוונת התוס' ודוק היטב. ומעתה יש לנו יסוד גדול לסמוך ע"ז:

והנה ראיתי בגב"ע נזכר שם שזולת חמותה של האשה מעיד עד אחד שהי' לבעל האשה אח ומת ומעלתו כתב שמאחר שהוא בעצמו אומר שמת אמרינן פה שאסר הוא הפה שהתיר וזה דבר פשוט מאד ואמנם אם הדבר כן לא ידעתי למה לא שם מעלתו עינו ולבו דהרי אם הדבר כן יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו עד אחד ביבמה לשוק שאומר שמת היבם שדעת הרי"ף והרמב"ם להקל והגם שהרא"ש מחמיר כתבו האחרונים דהיכי דיש צד להקל סמכינן על דברי הרי"ף והרמב"ם עיין ב"ש שם ועוד נראה לי ברור דאף הרא"ש מודה בזה דהיכי דלא נתחזק רק עפ"י ע"א דמהני ע"א לומר שמת יבמה כיון דהעדות השני שאמר שמת הוא מעיד במילתא דעבידא לגלויי והעדות הראשון שהוחזק על פיו לא הוי מילתא דעל"ג ופשיטא דהעד השני נאמן אף נגד החזקה שהוחזק עפ"י עד א' ואמינא בטעמא דמילתא דכבר כתבתי דאף היכא דלא הוחזק באחין אין זה בירור גמור דאין לו אחין רק מידי ספיקא לא נפקא ואין אתה יכול לאוסרה מספק כיון דאית לה חזקת היתר ולכך כשבא ע"א ואמר שיש לו אחין אותו העד אינו בא רק לברר הספק ולכך נאמן ומעתה לא הוצרכנו להחזיק עדותו ולומר שכבר הוחזק ע"י והחזקנו עדותו ושוב אין עד א' נאמן לומר שמת כיון דעדותו לא הוי רק לברר הספק דילמא יש לו אחין וע"י העד נעשה הספק כוודאי דאית לי' אחין ושוב ע"א נאמן לומר שמת וראי' ברורה לדברינו מהא דקאמר הש"ס ביבמות (דף קי"ט) במתני' שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו וקאמר הטעם משום דאין צרה מעידה על חברתה ובאמת קשה טובא דהא אף אי נימא דצרה מעידה לחברתה מ"מ אסורה דהא אין ע"א נאמן לומר שמת יבמה והיא קושי' גדולה. אמנם לדברינו אלה א"ש דמתניתין מיירי שלא הוחזקו באחין כלל רק שבאו ממדינת הים והוחזקו באחין על פיהם ומגו דאי בעי שתקי לא שייך הכא כלל כיון דגם החברתה יודעת מיבמה וא"כ כיון דלא הוחזק באחין רק על פי' דהוי ע"א שוב ע"א נאמן לומר שמת יבמה ולכך אי לאו האי טעמא דאין צרתה מעידה לחברתה היתה נאמנת לומר שמת יבמה אע"ג דהוי רק עד א' ומ"מ כיון דלא הוחזק רק עפ"י עד א' שוב ע"א נאמן ביבמה לומר שמת וזו ראי' שאין עלי' תשובה:

עוד נ"ל בהיתרא דהאי איתתא דהנה כבר כתבתי בחיבורי ישועות יעקב דלכך אין ע"א נאמן ביבמה לומר שמת יבמה משום דמוקמינן היבם אחזקת חי והנה כבר נתקשה הט"ז בהך דספק ג' ימים דאמאי לא מוקמינן אותו בחזקת חי וכתב הנקה"כ והב"ש בישוב הדבר ואנכי ביארתי דבריהם בחיבורי ישועות יעקב סי' י"ז דהא דמוקמינן אחזקת חי היינו היכא דאנו דנין על אדם הידוע ואותו אדם מוקמינן אחזקת חי אבל אם אינו אותו האיש ידוע לנו אז לא מוקמינן אותו אחזקת חי דאטו ליכא איש א' בעולם שמת עיי"ש בחיבורי ישועות יעקב ומעתה בנ"ד כיון דהיבם הלז אינו ידוע לנו רק שאמרה שהי' לו בן וזה שנים רבות אשר ברח וכיון דאין אנו דנין על אדם הידוע שוב לא מוקמינן אותו אחזקת חי וכיון דליכא חזקה שוב עד א' נאמן. מכל הלין טעמי נ"ל בשריותא דהאי איתתא להנשא לשוק ובאופן שיצרף עוד חכם א' מחכמי זמנינו להיות נמנה בהיתרא דהאי איתתא. שוב ראיתי בס' ב"ש הרגיש מהך דשני יבמות: