ישועות יעקב קכ

בטעות דהגט בטל וכמ"ש בשם שו"ת צמח צדק ובעל כנסת יחזקאל גלל כן אף שיש בידי פלפול גדול בזה מה בצע אחרי אשר הדין דין אמת דשינוי פסול הן בשם עיקר והן בחניכה גלל כן שמתי עיני לדברי העדים:

והנה אם לא הי' רק ערעור הבעל לבד פשיטא דאין בזה ממש כיון שנשא אשה אחרת ואם כנים הדברים שהגט הראשון הוא גט בטל ויש בו שינוי השם הרי עבר במזיד על חרם דרגמ"ה ואין אדם משים עצמו רשע וכבר כתבתי בזה במקום אחר דאף באיסור דרבנן אינו משים עצמו רשע לעבור על איסור דרבנן אף שמהר"א ששון חולק ע"ז הבאתי ראי' לזה מדברי הראב"ד במסכת כתובות בהא דקאמר הש"ס עוברת על דת משה היכי דמי דקאמרה פלוני חכם טיהר את הכתם ואזיל שיילי' ואישתכח שיקרא והקשה הראב"ד אמאי לא מוקי למה במודית מעצמה דאין אדם משים עצמו רשע ושם איירי באיסור דכתם דאינו רק מדרבנן ומ"מ אמרינן בזה אין אדם מע"ר וה"ה בזה וכ"ש שהרמב"ן במשפטי חרם כתב שחרמים הניתנין מפי גדולי הדורות אף שאינן דבר תורה ממש דמקרא דכתיב אך חרם היינו במחרים דבר חפץ מ"מ מדברי קבלה הוא כמו חרם יהושע מקרא ארור מרוז הנאמר בשופטים בשירת דבורה והוי כעין של תורה ואין אדם מע"ר אמנם אשר העידו לפני המסדר שהי' נקרא בשם יהודה והנה כת"ר כתב דראוי לומר על המסדר שעשה כהוגן ובודאי נתברר לפניו ששמו ארי' ומה שהעדים העידו ששמו יהודה היינו דלפעמים נקרא בשם יהודה ולפעמים בשם ארי' ידע כת"ר שזה לי זמן רב הייתי מסתפק בדבר אף דאין כותבין שמו עפ"י עצמו אם ידוע לנו שם הכנוי עפ"י בירור ושם העיקר אינו ידוע אם נכתוב שם הקודש עפ"י עצמו וטעמא דידי דאפשר הא דלא מהני עפ"י עצמו היינו כיון דאם לא נכתב כלל פסול א"כ דבריו באו להתיר ולכתוב דבר שצריך לכתבו ובשם עצם ושם כינוי והכינוי נודע לנו בבירור כותבין שם ע"פ עצם ואין חוששין שמא משנה שם העצם ועוד דכיון דדבר זה עתיד להתגלות ודי בשם כינוי לבד מהכ"ת יאמר דבר שקר בדבר דעתיד להתגלות וגם אם יאמינו לדבריו עדיין אינו ברור שתתקלקל דשמא לא יכתבו רק הכינוי ובינותי בספרים וראיתי בספר גט פשוט הביא בשם מהרי"ק שורש פ"ו בשם בלי הנהוג בין הספרדים ולא נודע שם העיקר והגיד הבעל ששם העיקר הוא אלי' והיינו אליהו המכונה בלי דנאמן מפי עצמו כיון דהחניכה ידוע נאמן על העיקר וכמו כן כתב בשם יונתן ואינו ידוע לנו אם שמו יהונתן בה' או יונתן דכותבין עפ"י עצמו והיינו כיון דבלי דבריו נולד ספק זה הוא נאמן לברר הספק זהו טעמו בבירור א"כ בזה שהכל יודעים ששמו ליב וכן נקרא בפי כל רק ששם העצם שהוא שם הקודש א"י אם הוא יהודה או ארי' בזה נאמן עפ"י עצמו וא"כ המסדר שסמך על דבריו עשה כדין וכיון דחזינן עתה שכוונתו הי' לקלקלה מאין הרגלים לומר שהי' נקרא לתורה פעמים בשם ארי' ופעמים בשם יהודה ועוד הרי שם הבעל והאשה כותבין עפ"י קרובים לכ"ע אולי העמיד עדים קרובים שיגידו להמסדר ששמו ארי' ואח"ז יברר שלא כן הוא ויקלקלה בב"ד וכאשר הוכיח כן סופו על תחילתו:

סימן לב. ב"ה יום ב' כ' שבט תקצ"ו לפ"ק. לכבוד ידידי ש"ב הרב המאוה"ג המפורסם חריף ובקי בנן של קדושים מו"ה חיים נ"י אבד"ק צאנז. אתמול לעת ערב מסר לידי מוכ"ז שאלה א' מאת כת"ר והוא ממתין פה על התשובה גלל כן באתי בדרך קצרה ע"ד אשה אחת ששמה מעריסה רחל לאה ואח"ז נשתקע שם לאה והיא נקראת רק בשם רחל לבד רק קרובי' קורין אותה גם שם לאה ובעלה נסע ממנה ובגד בה ואח"ז כשנודע אי' מקום הבעל כתבו קרובי' לשם שישתדלו גט ממנו וכתבו שמה כאשר היו רגילין לקרותה בשם רחל לאה וכן נכתב בגט וכאשר בא הנ"ל ליד כת"ר הי' דעתו לפסלו ולהצריך גט אחר מאחר שנכתב שם הנשתקע אלא שהבעל כבר הרחיק נדוד ויש חשש עיגון בדבר ומע"כ הרחיב הדיבור בזה והנה הגם כי כל מה שפלפל כת"ר אינו שייך כ"כ לנידון שלפנינו בגוף הדין מ"מ יען כי דבריו חביבין עלי נפלפל קצת בדבריו:

הנה מע"כ הביא דברי המרדכי שאם לא כתב שם האיש או האשה בגט אין כאן פסול תורה רק מדרבנן ולדעת רבינו יואל בדיעבד אם ניסת הגט כשר וע"ז תמהו עליו מש"ס דגיטין (דף כ"ב) בההוא גברא דלקח ס"ת ומסר ביד אשתו ואמר לה הא גיטך למאי ניחוש וכו' וא"ת ניחוש שמא אקדים זוזא לספרא הא בעינן שמו ושמה מבואר דבלא נכתבו השמות של האיש והאשה הגט בטל ובאמת כבר ישבתי קושיא זו בחידושי דבאמת הא דקאמר הש"ס ניחוש דילמא אקדים זוזא לספרא לכאורה הדבר קשה מהכ"ת ניחוש לזה ולמה לא נימא דאוקמי אחזקת אשת איש ונימא דלא אקדים זוזא לספרא כמו בכל ספק וצריך לומר כיון דהבעל עשה זה ומסר הספר תורה ליד האשה על דעת שתתגרש בו ואדם יודע דבעינן לשמה על כרחך דאקדים זוזא לספרא והרי זה בגדר אין אדם מוציא דבריו לבטלה אבל כיון דבעינן שמו ושמה וכו' א"כ אין האשה מתגרשת בו וחלילה לה להנשא ע"י גט כזה ומדרבנן פסול ומ"מ עשה כן א"כ מדוע ניחוש שמא הקדים לסופר מעות ואמנם בגוף הדבר בלא נכתב שם האיש ושם האשה פשיטא דאין כאן ספר כריתות דהוי ספירת דברים שהבעל גירש את אשתו איו ספר כריתות לא מיבעי' אי נימא דבעינן מוכח מתוכו וכאן אינו מוכח מתוכו מי הוא המגרש ומי היא המגורשת אלא אף אי נימא דלא בעינן מוכח מתוכו אבל פשיטא דבעינן ספירת דברים ובס"ת שנמסר ליד האשה אין כאן ספירת דברים ומי יודע מי הוא המגרש או המגורשת ואמנם בנזכר שם האיש בגט אף שלא נודע שם המתגרשת כיון דמבואר בש"ס לענין דלא בעינן מינאי דאין אדם עשוי לגרש אשת חברו