ישועות יעקב קי

כמו במעכשיו כיון דהתנאי הי' קודם כתיבה ועכ"ז נמסר להאשה הגט עם הזמן וכ"ש דלשון מן יומא דנן בודאי נכתב אחר הזכרת הענין מטלטלין:

והנה מ"ש לעיל דבתנאי קודם כתיבה לא בעינן משפטי התנאים ודי בגילוי דעת לבד כיון דאינו מצווה לכתוב רק על אופן זה הוי כמו שמתנה עם השליח דאתי דיבור ומבטל דיבור כמ"ש הקדמונים לענין נדרים ושבועות ונזירות בינותי בספרים ומצאתי ראי' לדבר בלשונו של הרב המגיד בפ"ח מה"ג דין י"ז שכתב וז"ל וכבר נתבאר בפרק ו' מה"א שהמתנה בדבר שא"א לקיים שאינו תנאי והמעשה קיים ואם התנה תנאי בזה אפי' אם התנה קודם כתיבת התורף הרי זה כאלו לא התנה כלל דאינו אלא כמפליג בדברים מדנקט דבר זה לבד שלא התנה בדבר שאפשר לקיימו ולא נקט שאר דיני תנאי נראה מדבריו דדוקא בדבר שא"א לקיימו אבל לא בשאר דיני תנאי וכמ"ש מילתא בטעמא ומהריב"ל ח"ב סי' ט' הביא ג"כ דברי הה"מ הנ"ל ולמד מדבריו ג"כ דדוקא בתנאי שא"א לקיימו אינו נפסל קודם כתיבת התורף אבל בשאר דיני תנאי אף שלא נעשה כמשפטו מ"מ פסול קודם כתיבת התורף אמנם מהריב"ל כתב שנראה מדברי הרא"ש בתשובה הובא בטור סי' קמ"ז ומבואר בדבריו דבדלא כפל לתנאי אף קודם כתיבה אין בתנאי ממש וכשר. וגם כבוד בני הרב הגדול החריף נ"י הקשה לי מדברי הטור הללו נגד מה שכתבתי דבכתיבה לא בעינן משפטי התנאים וכיון לדברי מהריב"ל הנ"ל:

ולי נראה דבלא"ה הקשה הב"י שם על דברי תשובת הרא"ש הנ"ל הא הוא בעצמו חושש לדעת הרמב"ם ז"ל דבמעכשיו לא בעינן משפטי התנאים ועובדא דשם הי' במעכשיו ואמנם באמת לק"מ דהרי עיקר טעמו של רבינו דבמעכשיו לא בעי' משפטי התנאים דדוקא באם דהתנאי בא לבטל המעשה אף אם יתקיים התנאי דהרי אילו לא התנה הי' המעשה חל תיכף וע"י אמירת התנאי נעקר המעשה עכ"פ שלא תחול תיכף אף אם יתקיים התנאי לכך בעינן משפטי התנאים אבל באומר מעכשיו אם יתקיים התנאי הרי לא נעקר המעשה דחלה מעכשיו ואין התנאי לעקור המעשה רק שיקוים רצונו בקיום התנאי אין הכרח למשפטי התנאים אבל במתנה קודם כתיבת התורף דאז אי נימא שיש ממש בתנאי ובעינן שיקוים התנאי ממילא המעשה בטל אף אם יקיים התנאי ואין כח בתנאי שלא נעשה כמשפטו לעקור המעשה והדבר ק"ו דאם לא נעקר המעשה לגמרי וחלה לאחר זמן בעת שיתקיים התנאי ומ"מ בעינן משפטי התנאים כ"ש בזה דנעקר המעשה לגמרי לפי שהוא קודם כתיבת התורף ובודאי אין כח בתנאי שלא נעשה כהלכתו לעקור המעשה לגמרי והנה באמת חזינן דאף בנדרים ושבועות ס"ל לר"מ דבעינן תנאי כפול והטעם דלא אמרי' מכלל הן אתה שומע לאו ואין זה דומה לשאר משפטי התנאים דהמה אין הדבר מטעם דעת האדם דהרי התנה שאם לא יהי' כן לא יתקיים המעשה אלא שאין כח בתנאי שלא נעשה כהלכתו לעקור המעשה אבל דיבורא בעלמא יש בכח התנאי לעקור ומעתה א"ש תשובת הרא"ש הנ"ל דבאמת כשאומר אם מתי יהא גט כיון דס"ל לר"מ דלא אמרי' מכלל הן נשמע לאו אין אנו עוקרין המעשה לומר שדעתו הי' שאם לא ימות לא יהא גט דאז אף אם ימות לא יהא גט מטעם תנאי קודם כתיבת התורף ואין לנו בית מנוס לומר שמ"מ הי' דעתו כן שלא יהא גט אם לא ימות שסמך עצמו על גילוי דעת ובתנאי דאם מתי א"א לומר כן דא"כ חזר חשש דשמא יאמרו יש גט לאחר מיתה למקומו כמו באומדנא דגיטו כמתנתו ולכך הוצרך לומר אם לא מתי לא יהא גט ולא יסמוך על האומדנא או על הגילוי דעת כנלע"ד בכוונת הרא"ש וזה ברור מאוד עכ"פ אם אומר צד הלאו אף שלא נעשה כהלכתו במידי דאמירה לא בעינן וכן נראה מבואר מלשון הרשב"א ז"ל בחידושיו בפסקא המתחלת וז"ל וחוץ או ע"מ שאמרנו דקאמר להדיא דדוקא תנאי שא"א לקיימו אינו פוסל לפני התורף וכן הוא הסכמת מהריב"ל וגם בס' מכתב אלי' מחכם הספרדי במשפטי תנאים שער ח' סי' ל"ד כתב כן וקיימתי לכל דבריו מסברא דנפשאי באופן שלדעתי הדבר ברור דכיון דגילה דעתו שבלי חזרת המטלטלין אין רצונו לגרשה מחויבת לקיים דבריו:

והנה במה שביטל אח"ז בעת נתינתו ואמר להדיא בלי שום תנאי כתב שארי הגאון נ"י דכיון דבעת הכתיבה הוי כמו תנאי במה יחזור הדבר לקדמותו. במה שאמר אח"כ בלי תנאי דהרי מחולים לך לא מהני. תמי' לי דהרי לדעת רש"י והרבה קדמונים כל ענין פלוגתא זו דכל התנאים פוסלין בגט איירי הכל בלא נתקיים רק שחזר וביטלו אח"כ ודוקא במתנה בעת הנתינה לא מהני מה שאומר אח"כ מחולים לך אבל מה שאומר קודם כתיבה מהני בחזר וביטלו אף שלא נתקיים ואף התוס' מודים לזה דדעת האדם רק אם לא יחזור קודם הנתינה ואיך כתב הגאון שאף לדעת החולקים על הרמב"ם דדוקא בנתקיים התנאי אח"כ ואמנם לא הי' צריך לכל זה דכיון שהשליש הגיד לו שיש בידו כדי המטלטלין הא דאמר אח"כ בלי תנאי לא הי' כוונתו רק על שאר דבריו ולא על המטלטלין שכבר הם בידו כגבוי דמסתמא אמרינן דעל תנאו סמך ובודאי לא שינה דעתו וזה יסוד הדבר שכל זמן שלא נתברר חזרתו אמרי' במילתי' קאי ועיין תוס' גיטין ד"ה ואפקעינהו רבנן וכו' עייש"ה אך עדיין נשאר לבאר דעת הרמב"ם והפוסקים העומדים בשיטתו דתנאי קודם כתיבת התורף אינו מועיל אף אם נתקיים אח"כ ופסול משום דלא אמרינן הוברר הדבר ואנן בעי' שבשעת הכתיבה יהי' מבורר שנכתב לשם כריתות וזה החשש הגדול בענין גט זה יותר מכל הפקפוקים האחרים ונראה לעיין בדבר והנה לכאורה קשה באומר כולכם כתובו דקיי"ל שנים משום עדים וכולן משום תנאי והוי כאומר ע"מ שיחתמו על הגט עשרה בני אדם קשה כיון שאומר כן קודם הכתיבה שתלה ענין הגט בחתימת עשרה בני אדם בגדר תנאי א"כ הוי כמו מתנה תנאי קודם כתיבת התורף ויותר מזה הקשיתי זה זמן רב לרבה ור"ה דס"ל במס'