ישועות יעקב קה

כיון דאין כאן רק ע"א על הקידושין ומעל' כתב דהוי מגו במקום עדים כיון דיש כאן ע"א שאומר לא נתגרשה ובמקום שנאמן העד אף מגו לא מהני לסתור דבריו ואני אומר דזה אינו דהתוס' כתבו שם דמגו לא חשוב יותר משני עדים וכיון דתרי כמאה הוי כאלו שנים מעידין כן וארבעה מעידין הפכו דעדיין הוא ספק וזה לא שייך בעד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה כיון דמגו חשוב כשנים או עכ"פ כאחד לא מהני ע"א שאומר לא נתגרשה זהו כוונת התוס'. והנה הרמב"ן כתב דעד אינו נאמן במגו דלא אמרו מגו רק בבעל דבר אבל בעד אמרה תורה ע"פ שנים עדים דבעינן שיהיו נאמנים בדיבור ולא שיהיו נאמנים מחמת מגו וכמו עד הצריך שבועה דאינו מועיל והנה נסתפקתי בדבר אי דוקא היכי דבעינן שני עדים אבל היכי דמועיל עד אחד גם מגו מועיל או אף היכי דמהני עדותו של אחד מ"מ היכי דלא מהני עדותו רק שיהי' נאמן מתורת מגו לא מהני והבאתי ראיות לזה דהיכי דבעינן תורת עד אף היכי דסגי בע"א מ"מ כשהעד לא מהני מתורת עדות גם מגו לא מהני לשיטת הרמב"ן והנה בדבר שבערוה ולא איתחזק איסורא דעת מהרי"ק בשורש ע"ב דמהני עד א' דדוקא היכי דאיתחזק איסורא ע"א אינו נאמן בדבר שבערוה ואמנם מדברי מהר"מ מרוטינבערג לא נראה כן גם בספר פ"י פקפק בדבר ואני בתשובה אחת שכתבתי בזה זה ימים רבים הוכחתי מסוגי' זו דכ' התוס' דכאן איירי שלא הוחזקה א"א רק ע"פ עדים הללו דאל"ה למה לי שאחד אומר לא נתגרשה הא בלא"ה אין עד שאומר נתגרשה מועיל דאין דבר שבערוה פחות משנים וקשה מה בכך שהוחזקה אשת איש עפ"י שנים הללו כיון דשנים העידו שנתקדשה א"כ ע"א האומר שנתגרשה אינו נאמן דדבר שבערוה אינו פחות משנים ומה לי שאחד מן עדי הקידושין אומר שאח"כ נתגרשה ומה לי איש אחר אלא ודאי דבעינן איתחזק איסורא וא"כ כאן לא הוחזקה לא"א דהרי זה שאומר שנתקדשה שע"י הוחזקה אשת איש אומר בעת שאומר שנתקדשה גם שנתגרשה ועוקר עדותו שמחזיקה באשת איש א"כ מעולם לא נתחזקה באשת איש אבל אי נימא דבדבר שבערוה אף שאינו בחזקת איסור אין דבר שבערוה פחות משנים א"כ מה בכך דלא נתחזקה בא"א רק עפ"י עדים הללו מ"מ אם אומר אח"כ א' מהעדים שנתגרשה נימא אין דבר שבערוה פחות משנים א"ו דוקא באיתחזק איסורא שייך לומר אין דבר שבערוה פחות משנים. ואמנם כאשר עיינתי בדבר נזכרתי דבאמת בש"ס דקידושין באשתו זינתה בע"א והלה שותק ס"ל לאביי דנאמן וה"ה באומר איני יודע לדעת הרבה פוסקים עיין ביו"ד סי' קכ"ז וכמדומה שראיתי ברשב"א שכתב דטעמא דאביי כיון דאף בממון מהני עד אחד בטענת א"י כשטוען הנתבע דהוי מחויב שבועה וא"כ ה"ה בזה כשאחד אומר נתגרשה ולא איתחזק איסורא דא"א וזה ברור:

ומעתה נראה לי דע"א בהכחשה לא מהני בדבר שבערוה כמו בממון דאף שבועה אינו צריך לישבע כשעד אחד מחייבו וע"א פוטרו וכ"כ בספ"י בדברי רש"י מס' קידושין א"כ בעד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה אין נאמן העד שאומר נתגרשה כיון דאין דבר שבערוה פחות משנים בהכחשת עד שני דלא מהני בממון אף לאביי וכיון דאינו נאמן מתורת עד אף שיש לו מגו לא מהני דמגו לא מהני רק בבע"ד ולא בעדים וכמ"ש הרמב"ן דגבי עדים לא מהני מגו וכיון דבדבר שבערוה לא מהני עד א' כמו בממון נהי דהיכי דליכא מאן דמכחיש לי' די בע"א כיון דאף בממון מהני ע"א לשבועה ושבועה מיקרי גורם לממון אבל ביש עד המכחיש דלא מהני עדות הראשון אף לשבועה לא מהני באיסורין וכמ"ש וממילא אף מגו לא מהני:

ובזה ישבתי בחידושי מה שהקשה אבי זקיני הגאון חכם צבי בתשובה על מה שהקשה הרמב"ן לשיטת רבינו ז"ל דבעד ועד ובאו שניהם בבת אחת וניסת לא' מעדי' ואומרת ברי לי לא תצא למה לא מוקי אביי מילתא דר"י באופן זה דאיירי בעד ועד ובאו שניהם בבת אחת ואומרת ברי דלא תינשא לכתחלה ואם ניסת לא תצא ובגירושין תצא והקשה הח"ץ איך אפשר לאוקמי כן הא בזה יוקשה קו' התוס' הרגנוהו לא ישא את אשתו ומ"ש התוס' דשנים לא חשידי קשה דהא כאן איירי בעד א' אומר מת ושאלה גדולה היא ולפמ"ש א"ש דבאמת הרמב"ן בעצמו הקשה על שיטתו דדוקא בבע"ד אמרי' מגו ולא בעדים דא"כ קשה הך דהן הן שלוחיו הן הן עדיו דקאמר הש"ס מגו דיכלי למימר אהדרינהו ללוה יכולים למימר שפרעו למלוה ותירץ כיון דהם עדים כשרים רק דחשבינן להו נוגעים ולסלק הנגיעה מהני מגו ואני הארכתי בזה בחידושי לטור חו"מ ומעתה כיון דעד ועד מועיל עדותו מצד הדין רק כיון דהוא בעצמו כונסה חשבינן לי' מחמת חשד ולעז כמו נוגע בעדות דיחשדוהו שיאמר כן כדי שישא אותה ולזה מהני המגו כיון דהוא בעצמו מעיד על הקידושין ואי בעי הוי אמר שלא נתקדשה או הוי שתק דאף דבעד לא מהני המגו לסלק הנגיעה מהני המגו כיון דנוגע הוא כבע"ד מהני מגו כמו בבע"ד והך חשד נוגע לא עדיף מנוגע גמור ודו"ק היטב כי זה נכון מאוד:

עוד הביא מעל' מחלוקת חכמי בריסק בעד ועד שמכחישין זה את זה אם יכולים להצטרף כאחד להעיד עדות אחרת והש"ך הביא מדברי הר"ן שהקשה כיון דליכא עדי קידושין רק אלו שמחולקין על הגירושין איך יצטרפו יחד להעיד שנתקדשה ומזה הוכיח הש"ך דבחד וחד פסולים להצטרף ולעומת זה יש ראי' מדברי רש"י ורמב"ם דלא כתבו דכאן איירי בספק קרוב לו דמצטרפין יחד ואמנם לדעתי יש לברר הדברים לאישורן עמוד והתבונן בזה כי יש בדברים אלו כמה דברים הצריכין לדעת בכמה מקומות הנה בהא דקיי"ל דמי שעבר עבירה פסול לעדות ואף שאין זה דבר ברור דעומד ברשעתו ואפשר דחזר בתשובה אלא דכל זמן שלא נודע לנו שחזר בתשובה הוא בחזקת רשע דהרי התורה אמרה אל תשת רשע עד ואיך משכחת דבר זה הלא כל מי שעבר עבירה נוכל לומר שחזר וגזרה התורה דאם הוא בחזקת רשע לא יהי' עד. ואמנם