ישועות מלכו על הרמב"ם צה

ובמל"מ מה' פסהמ"ק ובגמ' דזבחים כ"ז גבי הנתנין למעלה שניתנו למטה אם יאספנו

והנה לפמש"כ למעלה דכל היכא דאלו לא הי' אפשר באופן אחר נדחה האיסור גם באפשר לעשות בהיתר ל"ש מצהב"ע וכ"מ דא"ר ל"ת וא"ע ל"מ א"כ לפמש"כ הא"ע בא"ח סי' תמ"ד דאם הולך לשחוט פסח אחר חצות ויש לו חמץ ואם יחזור לבער יעבור זמן פסח אתי עשה דפסח דיש בו כרת ודחי לל"ת א"כ י"ל דגם התוס' מודים לדברי הריטב"א דבל"ת לא בעינן שינה הכתוב לעכב אלא דכאן כיון דאיכא גווני דמותר לשחוט על חמץ מטעם עדל"ת ובכה"ג ל"ש מהב"ע ול"ש ליפסיל משום כ"מ דא"ר ל"ת ולפ"ז לר"ש דס"ל דלפני זמנו מותר בהנאה א"כ יוכל לבטלו א"כ לא משכחת גווני דל"ת דלא תשחט על חמץ תדחה דהרי אפשר לבטלו ולר"ש וודאי ל"צ שינה הכתוב ובזה יש לתרץ דברי ירושלמי דיליף דכשר מדכתיב זבחי ותמה המל"מ ת"ל כמוש"כ בתוס' דבקדשים בעינן שינה לעכב וי"ל דירושלמי קאי בשיטת ר"ש

ובעיקר דברי הא"ע עי' בצל"ח שכתב דל"ש כאן עדל"ת ובפרט דאין עשה דוחה לל"ת שבמקדש ודו"ק

ה"ב ומי שבטל מצוה זו בזדון ח"כ, בר"ה דף ה' מבואר דפסח דלא אקרבי' בי"ד בניסן עובר מיד אבל תאחר וע"ש בתוס' ד"ה ואי לא אקרבי' ומ"מ לא נחשב פסח בכלל הלאווין דלאו דב"ת כולל כל מיני הקדישות ואינו ביחוד על פסח [וע' ר"ן פסחים פ' כ"ש שכתב כעין זה לענין לאו דלפ"ע דלא הוי אביזרי' דע"ז] ועוד דל"ש ב"ת אלא בנדר או אפריש פסח, ולפ"ז גם לרע"ק דס"ל בריש כריתות דמחויב חטאת אף בשוא"ת מ"מ על מניעת הבאת פסח אינו מחויב חטאת דלא הוי רק עשה וזה פשוט

ודע דמי שדר ט"ו מילין רחוק מירושלים פטור מפסח כמבואר לקמן בפ"ה ואפשר דבאפרשי' מחויב לילך אף ברחוק ט"ו מילין כי היכי דלא יעבור על ב"ת ואפשר דאם יהי' ראוי לפ"ש א"ע בב"ת וצ"ע ונ"ל דהה"ד בפ"ש אם הי' רחוק מירושלים ט"ו מילין פטור מכרת אף דלא קיים מ"ע דפסח כמו בפ"ר כיון דבשעת שחיטה א"א לו לבוא ומה שהקשה המל"מ ע"ד התוס' פסחים ג' בהא דכתבו דר"י ב"ב בשביל שלא הי' לו קרקע פטור מפסח פשוט דכוונתם על חיוב ראי' דאם הי' מחויב בראי' א"כ הי' מחויב לילך לירושלים וממילא הי' מחויב בפסח ושוב מצאתי כן בצל"ח, ומה שהקשה עוד ע"ד שכתבו דהדר בחו"ל פטור מראי' עמש"כ בה' חגיגה

ה"ג והשוחט פסח בבמת יחיד בשעת היתר הבמות לוקה, עי' בכ"מ דרבינו למד כן מהא דזבחים קי"ד: והוא דיחוי דש"ס התם אבל רבא קאמר התם דדרשא דר"ש קאי על שעת איסור הבמות אלא כששחט קודם חצות כיון דאינו ראוי לפנים דהוא מחוסר זמן אינו עובר בכרת אלא בל"ת לחוד וכן פרש"י בפסחים דף צ"א אבל רבינו לא ס"ל כן כיון דמשמע בפסחים שם דר' יוסי ור"י תרווייהו ס"ל כר"ש ובמחו"ז לא קיי"ל כר"ש דילקי אמחו"ז כמבואר בדברי רבינו בסוף ה' מעה"ק וע"כ כדיחוי הש"ס התם דקרא קאי על שעת היתר הבמות ולאחר חצות ואפ"ה אסור לשחוט פסח בבמת יחיד ואע"ג דאף שאר קרבנות ציבור אסורין להקריב בבמת יחיד כ"כ הכ"מ בשם הר"א בנו של רבינו דבשאר ק"צ ליכא ל"ת ובפסח איכא ל"ת

ויש לדקדק למה אינו מחויב לרבנן בשוחט מחו"ז בחוץ מלקות מטעם מטיל מום בקדשים וע' תוס' ב"ק פ' מרובה דשחיטה אין לך מום גדול מזה ופשוט דגם במחו"ז עובר על לאו זה כמבואר בבכורות דאסור להטיל מום בבכור מלהוציא ראשו דאף דלהרצאה כשר רק מיום השמיני ובמ"א יתבאר. [וע' במנ"ח רפ"ז]

והרא"ה בס' החינוך מצוה תפ"ז מנה זה מכלל המצוות ודעת המל"מ שם בהגהות דלפ"ז יש בזה לאו מיוחד ונוהג גם האידנא שלא לשחוט פסח בבמת יחיד מלבד הלאו דש"ח, והרב תמה עליו בהגהותיו שאין זה דעת כל מוני המצוות ויש לי בזה מקום עיון לכן אמרתי להאריך בזה הנה בזבחים ק"ז: איפלגו בזה ר"י ור"ל אם השוחט והמעלה בזה"ז מחויב משום ש"ח ורבינו פסק כר"י דחייב ובתוס' שם דף נ"ט הקשו הא כיון שאין לנו מזבח מי גרע משלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתי ההיכל דפטור משום דאינו ראוי לבוא לפנים ומה שתירצו שם אין כן דעת רש"י בפ"ק דמנחות והנ"ל בזה לפ"מ דמבואר בזבחים קי"א דמנסך מי חג בחוץ שלא קדשו בכלי שרת למ"ד קרבו נסכים במדבר כיון דהוי בבמה בלא כ"ש מחויב בחוץ בכלי חול וע"ש בתוס' ד"ה אי מה להלן שהקשו מ"ש ממקבל דם בכלי חול והעלה בחוץ פטור ותרצו דש"ה דנתקבל בפנים ונפסל ביאור הדברים נראה דוודאי מה שראוי בבמה חייב עליו בחוץ דעיקר האזהרה היא שלא להעלות בבמה א"כ ממילא מה שכשר בבמה חייב בשעת איסור הבמות וכיון דקיי"ל בפרק בתרא דזבחים דקדשים שהקדישן לבמת ציבור וכ"ש קדשים שהקדישן לשילה אף אחר היתר הבמות אסור להעלותן בבמה ודוקא בהקדישן לצורך במת יחיד מותר להעלותן בבמת יחיד א"כ ניחא בקיבל בכלי חול בפנים דכיון דנתקבל בפנים אסור אף בשעת היתר הבמות להעלותו בחוץ לכן פטור דא"ר לבמה משא"כ מנסך מי חג בחוץ כיון דלא הקדישן לצורך פנים א"כ כיו"ב כשר בבמה שפיר מחויב עליהן בחוץ וכמו כן י"ל ביישוב קו' התוס' דדוקא בשלמים שהקדישן להקריב בביהמ"ק כל שאין מזבח פטור המעלן בחוץ כמו שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל אבל כל שהקדישן להקריבן בחוץ חייב אף בזה"ז כמו מנסך מי חג בחוץ בכלי חול אף דלא חזי כלל לפנים וזה נ"ל ברור ביישוב קו' התוס' שזכרתי ובהלכות מעשי הקרבנות יתבאר עוד באורך

והנה לפ"ז השוחט פסח בחוץ בזה"ז כשהקדישן להקריב בביהמ"ק פטור עתה אבל כשהקדישן להקריב בחוץ יש לעיין כיון דפסח לא קרב בבמת יחיד י"ל דפטור מיהו נראה דהא ניסוך המים ודאי לא הי' בבמת יחיד דהא הו"ל חובה שקבוע להן זמן ואפ"ה חייב כיון שראוי בבמת ציבור וה"נ דכוותי' כיון דפסח קרב בבמת ציבור חייב: **(ע' זבחים קי"ח דלר"ש מנחת ציבור לא קריבה אף בבמת ציבור א"כ לחה"פ דמקרי מנחה [מנחות מ"ו:] לא הוי בנוב וגבעון ומקרא מלא הוא בשמואל א' כ"א פסוק ז' דהי' נוהג בנוב ועי' מנחות צ"ה דאיפלגי ר"י ור"ש ולר"ש היכי הי' נוהג בנוב וצ"ע. המגיה

)** ועדיין יש לדקדק בשוחט בזה"ז אי מחויב דכולנו טמאי מתים וע"ז י"ל דטומאה דחוי' בציבור אבל י"ל דהוי מחו"ז דבעלים דטומאת זבים, והנה בזבחים קי"ד אמרינן אשם מצורע והוא מחו"ז לשמו פטור שלא לשמו חייב כגון שנתכוין לשם עולה ופריך א"ה לשמו נמי הואיל וחזי של"ש ומשני בפנים בעי עקירה, והנה בפסחים ס"פ א"ד איפלגו אי פסח בעי עקירה כשלא חזי ומשמע