ישועות מלכו על הרמב"ם פח

ז"ל דמה שאמרו שמושח כמין כי יונית היינו שע"י משיחת ג' מקומות נעשה כמין כי יונית כי כאשר יצק על ראשו משח ממנו על שתי ריסי עיניו ונעשה ממנו ציור כזה ולפ"ז התמונה של כי יונית לא היתה רק ע"י הג' מקומות הללו גם לפ"ד רש"י התמונה כזה ו ולפ"ד רבינו התמונה כזה ל ומסתברא כדעת רבינו לפי שכן היא תמונת הכי יונית ודו"ק: הלכות ביאת המקדש

פ"ג ה"ט נכנס המצורע, הנה דעת התוס' [מכות ט"ו] דיש עוד ל"ת ואל המקדש ל"ת, והנה רבינו ז"ל לא חשבו [לל"ת בפ"ע ללקות עליו שאזל לטעמי' בשרשין דלא נחשב שני אזהרות על ענין א', ויש עוד מקום עיון שלא חשב ג' מצורע וזב וטמא לנפש וע"כ דאינו אלא שני מצות, לכן תמוהים לי דברי הרב כ"מ שכתב דמצורע שנכנס למקדש חייב ג' ובחד התראה ולא ידעתי למה אחר שאינו אלא ב' ל"ת והנה אם נאמר כן יש ליישב קושית התוס' (פסחים פ"ז ד"ה הכתוב] דלא אתי עשה ומנתק תרי לאוי גם יש לומר למ"ד ביאה במקצת [שמי' ביאה] הו"ל שני ל"ת [לפי אוקימתא דרבינא בזבחים ל"ג. דלענין מלקות אתמר] אמנם רבינו לטעמי' דדחי הא דר"ל מהלכה [לכן לא מנה הל"ת דביאה במקצת], ויש ליישב קו' הבעהמ"א במכות פ"ב מהא דר"ל דס"ל לאו שקדמו עשה אין לוקין למה ילקה על טמא במקדש] די"ל דלטעמי' אזל [דביאה במקצת שמי' ביאה לענין מלקות] ולא הוי נל"ע [דהוי תרי ל"ת], דע דהגם להראב"ד ז"ל דא"ח על ביאת מקדש על כלי שנגע במת מ"מ חייב על טמא ששימש כדמוכח הא דיבמות ל"ג. דחתך בסכין טמא דחייב משום טמא ששימש ע"ש [עיין בהשגת הראב"ד לקמן פ"ט הי"ב]: הלכות תמידין ומוספין

פ"כ ה"ב בבקר עורכין, וצ"ע שלא נתברר בדברי רבינו אם סידר שני גזרי עצים כשרים בלילה ובפלוגתא הוא בפ"ב דיומא דלל"ק פסול בלילה מדזר חייב מיתה ולל"ב לא תלי בהכי אדרבה היינו טעמא דחייב מיתה מדכשר בלילה והוי עבודה תמה דלילה] ולא תלי בסידור אברים, וראיתי להכ"מ בפ"ט ה"ט מה' ביאת מקדש שתמה על רבינו ז"ל דס"ל זר שסידר המערכה פסול הא בש"ס מתקיף לה ר"ז מי איכא מידי דכשרה בלילה וזר פסול, ולדידי לק"מ דרבינו פסק כל"ב כדרכו של הרי"ף וש"פ לפסוק כל"ב ולל"ב מידי דכשר בלילה פסול בזר, ולכאורה מוכח הכי דהא דעת רבינו ז"ל [לקמן בפ"ו ה"א] דניסוך המים כשר בלילה ואפ"ה חייב זר מיתה ולכאורה קשה טובא על רבינו מהא דר"ז האיך יפרנס הברייתא זו, ואם נאמר דפסק כל"ב ניחא ולר"ז אפשר באמת ניסוך המים פסול בלילה, אלא דאנן קיי"ל כירושלמי [פ' לולב וערבה] וכסתם גמרא דפ"ק דתענית [דכשר בלילה], ואכתי יש לעיין בהאי כללא דר"ז לל"ק דהא ניסוך היין הבא בפ"ע כשר בלילה כמש"כ רבינו [בפ"ד ה"ה מה' מעה"ק] ואפ"ה חייב זר מיתה ואפשר לדחוק דכלהו ניסוכי איתקש להדדי [כמבואר בריש תענית] וצ"ע, עכ"פ יש תימא על רבינו שלא ביאר כל זה ואולי מס"ל [כל"ק או כל"ב] ומש"ה כתב בפ"ט מה' ביהמ"ק דניסוך היין הבא על תמיד חייב מיתה אבל הבאין בפ"ע דכשר בלילה סתם הדברים אלא דלפ"ז קשה מניסוך המים וע"כ כלישנא בתרא, וראיתי לרבינו שפסק שם בפ"ט ה"ה מהלכות ביאת מקדש [דסידור שני גזירין בזר חייב מיתה] משום דנקרא קרבן וצ"ע בדבריו כנראה שנתכוון דמה"ט מקרי עבודת מתנה, לכאורה נראה דמה"ט פסול נמי בלילה ובתו"כ פ' צו איתא בהדי' דקרבן עצים פסול בלילה מיהו י"ל דהיינו לרבי דס"ל דעצים טעון מלח וחייב במעלה בחוץ אבל לדידן דלא קיי"ל כרבי י"ל דהו"ל כעין נסכים וצ"ע, ומ"מ מש"כ רבינו דמערכה גדולה ביום אין כן דעת התוס' [יומא כ"ז:

] אלא דמערכה גדולה ותרומת הדשן דוקא בלילה ורבינו כתב לקמן דתה"ד ג"כ היא כשעלה עמוד השחר אע"ג דודאי כשר בלילה ואני מתפלא בפרט על הרב לח"מ דס"ל דקריאת הגבר היינו ע"ה דהא בזבחים [דף כ'.] קאמר התם מודה רבי מקריאת הגבר עד צפרא כיון דלינה דרבנן לא פסיל לינה ות"ל דקריאת הגבר היינו ע"ה ולד"ה אפי' בדאורייתא לא פסול לינה [ובתענית י"ב מבואר דקריאת הגבר ועמוד השחר תרי נינהו. המגיה.] ותו תימא רבה דמותיב התם ממתניתין דתמיד ראו אותו יורד רצו ע"ש ומה קו' הא התם חשוב סדרא דתמיד וכיון דתה"ד הי' כשעלה ע"ה לא פסול לינה כלל לכן דברי רבינו צע"ג, וה"נ מבואר להדיא בתו"כ [פ' צו] דתה"ד כל הלילה עד הבקר ומ"מ י"ל נהי דעיקר זמנה בלילה כשנתעצלו או נאנס י"ל דגם ביום כשר דבקדשים בעינן קרא לעכב, וקצת ראי' מה שלא גזרו עד חצות כמו בהקטר חלבים מיהו י"ל דשאני התם דאין קצבה אבל כאן דיש פייס גם דאינו רק על כהן א' ל"ח שמא יפשע ולשי' רש"י רפ"ק דברכות דהגזרה לא היתה על הקטרת חלבים רק על אכילת קדשים] אין כאן ראי' וכל זה בענין תה"ד אבל במערכה גדולה שכתבו התוס' דוקא בלילה, ועיין במלחמות רפ"ק דיומא בזה צ"ע דפשטא דלישנא דכשרה בלילה דיקא טפי כדברי רבינו ז"ל, ומ"מ נראה דמודה התוס' דבדיעבד כשר ביום, ולכאורה משמע הכי מהא דאביי מסדר סדר המערכה ושביק לתה"ד היינו משום דזמנו דוקא בלילה משא"כ מערכה, והנה במערכה דהיא לקיום אש י"ל דאף לרבינו יכול להיות בלילה ודו"ק, אמרינן בירושלמי [יומא פ"ב ה"א] דסידור המערכה קודם לתה"ד צריך לחזור לפרקו, תו איבעי' לן בהעלה קומץ על מערכה דלילה אי פסול והיינו של אמש ומזה סיוע קצת לדברי רבינו דבזמנו לכתחילה ביום דאל"כ הו"ל לומר [בפי' של אמש כיון דכל מערכה היא בלילה לשי' התוס'] ודו"ק:

הלכות פסולי המוקדשים

פ"א ה"א כל הפסולין וכו' חוץ מן הטמא, ואע"פ שהוא חוץ לעזרה ופשט ידיו וכו', כתב הרב בלח"מ דאע"ג דבריש כל הפסולין אמרינן דעביד סכין ארוכה, רבינו לא הזכיר זה, לפי דאנן קיי"ל דביאה במקצת ל"ש ביאה, ודבריו תמוהים דנהי דביאה במקצת ל"ש ביאה מד"ת מ"מ מדרבנן אסור להושיט ידו לעזרה, דביאה במקצת שמה ביאה מדרבנן, א"כ בלא"ה אסור לשחוט לפי שא"א לו להושיט ידו לעזרה, מיהו אם נאמר דלא גזרו ביאה במקצת אלא בטומאה דאורייתא ניחא די"ל דגם בטמא דרבנן אסור לשחוט, גזרה שמא יטמא הבשר, ויהא טעון עיבור צורה, ויתישב בזה מה שהקשו, מה שהשמיט רבינו הא דמבואר בריש חולין, דאם שחט צריך שיאמר ברי לי שלא נגעתי בבשר, ולמש"כ בטומאה דרבנן הא קיי"ל ס' בדברי סופרים להקל

ה"ב וכן פר כה"ג אם שחטו זר כשר. כן מבואר ביומא, ומשמע התם דלא חילל יוה"כ כמו שיתבאר, ולפי"ז זר ששחט בשבת לא חילל שבת, ומקשי ע"ד הרא"ש שכתב בתשובה סי' פ"ב גבי שבוי' איכא איסור סקילה