ישועות מלכו על הרמב"ם פה

דאע"ג דאין תרומה במחובר מ"מ כשאומר לכשיתלש מהני וה"ה באומר לכשיתלש מעכשיו מהני תדע דהא לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ויכול לקדש אשה לאחר שיגרשה בעלה ויכול לחזור קודם הגירושין מ"מ באומר מעכשיו דעת הרשב"א דלא מצי לחזור, אע"ג דאין קידושין חל על א"א והאידנא לא מצי לקדש מ"מ כשאמר לאחר שיגרשך יחולו הקידושין מעכשיו ולאח"כ לא מצי לחזור והיינו דעכ"פ מעשה הקידושין שלו מהני לזה שלא יוכל לחזור, ומינה לדידן בתרומה כיון דבידו ויכול לתרום לכשיתלש מהני נמי מעכשיו וא"י לחזור וכן אם נקרע שטר קידושין מהני הקידושין כמבואר שם בתוס', ולפ"ז נראה במקדיש ותורם לכשיתלש מעכשיו ובא אחד וגנב מהני אע"ג דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדיש מ"מ נראה לפ"מ דאמרינן בתמורה ד' כ"ה בעי אילפא אמר על קצירת לקט הנקצרות יהי' הפקר ופשיט דלא מהני משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין והיינו כיון דבעי דיבורא דידי' לא מהני דבזה קדוש ונעשה לקט בלא מחשבתו ולזה צריך דעתו אמנם נראה דכ"ז דוקא בלא אמר מעכשיו אבל באומר מעכשיו לכשיתלש מהני וכ"מ מדברי תה"ד דס"ל דעובר מקרי דשלב"ל ויכול להקנות עובר לנכרי לכשתלד לכאורה תימה מהא דאילפא, וראיתי לבעל הפלאה שכתב ע"ד התה"ד שהוא פלא, ולדעתי נראה דבאומר מעכשיו ולכשתלד דמהני למ"ד לכשתלד לא מקרי דשלב"ל כמו לר"מ בקידושין ועיקר בעי דאילפא כיון דצריך דעתו אבל באומר מעכשיו כשתלד דא"י לחזור וממילא קדוש ומכר מהני להפקיע הקדשו, והשתא דאתינא להכי אתיין דברי רבינו כהוגן ולא קשה קושית התוס' דאיכא למימר דצנועים הפקירו לכשיתלוש מעכשיו והיינו דאמר כל המתלקט לכשיתלוש יהא פדוי מעכשיו אבל לעולם אין פודין במחובר וכמ"ש רבינו ז"ל

ומש"כ בוסר עיין בכ"מ מה שתמה על זה כיון דקיי"ל דבוסר מקרי פרי ואסור בערלה, ולפע"ד דרבינו לטעמי' אזיל דפסק דאין נ"ר בחו"ל וסורי' דילפינן ממע"ש ועמשכ"ל לענין דאינו נוהג בשל נכרי וכיון דקיי"ל לענין מע"ש דבוסר לא מקרי פרי עד שיגיע לעונת המעשרות דבעינן עשר תעשר כדרך בני אדם שמוציאין לזריעה א"כ ה"ה לנ"ר דאינו נוהג בבוסר דאתקש למעשר, וסייג מצאתי לדברי בירושלמי דגרסינן התם בספ"ק דערלה פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא פגים ולא בוסר הא קמן דבוסר לא מקרי פרי לגבי רבעי אע"ג דמקרי פרי לגבי ערלה דבוסר לכ"ע פרי א"ו מטעמא דכתיבנא דגמרינן ממע"ש, ואע"ג דמשמע התם דאסור דקאמר שטעון קבורה אפשר דאינו אלא מדרבנן ואפי' למ"ד דבדיעבד אם פדה פדוי היינו משום דלא מיתסר רק מדרבנן גזרה משהגיע לעונת המעשרות וא"כ אינו בדין שנאסור אף בדיעבד עכ"פ מבואר דבוסר לא מקרי פרי לגבי רבעי לענין פדיון דילפינן ממע"ש וה"נ לענין ממון גבוה זה נ"ל בדעת רבינו:

ה"ז והצנועין מניחין, עיין בכ"מ מה שהביא בשם הרשב"א, וכבר הארכנו בה' תרומה דלא אמרינן אין ברירה בדאורייתא אלא במידי דצריך דבר המבורר אבל דבר שא"צ לחול על המבורר יכולין לברר ומה"ט בית בביתי אני מוכר לך וכן השוחט תודה על שמנים חלות כתבו התוס' במנחות דאינו ענין לברירה דחל אף על בלתי מבורר בזה יכול אח"כ להתנות וזה כלל גדול בדיני ברירה לדעת רבינו ז"ל א"כ הכא דחל על הבלתי מבורר עיין בהר"י קורקס לעיל בפ"ד ולעיל ה' תרומות אין זה ענין לברירה והא דפריך בפ' מרובה מהא דצנועין וכן הא דפריך מהפקר דלקט אע"ג דהפקר חל ע"ד הבלתי מבורר היינו דר"י ודאי ל"ל ברירה אף על דבר בלתי מבורר אבל לדידן נקטינן כמש"כ ולקמן בה' תו"מ נאריך בענין זה בס"ד

ה"י כיצד הנוטע בט"ו באב וכו', הנה מבואר מדברי רבינו דהנך י"ד יום דקליטה בעינן מעל"ע וכן הנוטע בי"ו באב לא עלה לו שנה כיון דיום י"ו אינו נחשב ואלול חסר אינו אלא מ"ג יום, אבל הרא"ש בה' כלאים כתב דהנוטע בי"ו באב עלה לו שנה והיינו דס' דמקצת היום ככולו בהשרשה ובטוש"ע ליו"ד סי' רצ"ד פסקו כהרא"ש ומהתימא על הרב"י שדרכו למשוך תמיד אחרי דברי רבינו ז"ל וכאן הזניח שי' ולא הביא כלל דבריו, ומ"מ ק"ל מנ"ל לרבינו דלא אמרינן מקצת היום ככולו למ"ד י"ד לקליטה בעינן, דהא למ"ד ג' אמרינן להדיא בפסחים בפ' מקום שנהגו (דאמרינן מקצת היום ככולו] דלמ"ד נ"ג ימים לא בעינן מעל"ע מנ"ל לרבינו דצריך מעל"ע, ולדינא בערלת חו"ל ודאי אמרינן מקצת היום ככולו ובא"י צ"ע אם להחמיר כדברי רבינו אחר שהטוש"ע סתמו כהרא"ש ובפרט שכן רהיטא סוגית הש"ס דפסחים

הי"ב נטע אחר ר"ה, עיין בהשגת הר"א ז"ל שאם נטע אחר ר"ה אסור מט"ו בשבט עד ט"ו בשבט, והרב כ"מ כתב דאינו מדוקדק דאם נטע אחר ר"ה א"צ להמתין אלא ג' שנים מיום ליום, ולא ירדתי לסוף דעת הכ"מ כי דברי הראב"ד ז"ל מדוקדק מאוד וכן נראה מדברי רבינו בהלכה הקודמת דבנטע בי"ו באב אסור עד ר"ה של שנה ד' והטעם פשוט דאזלינן בתר שנות עולם ולנטיעה ר"ה תשרי ולאילנות ט"ו בשבט וכן בנקלט קודם ר"ה שלשים יום אסור עד ט"ו בשבט של שנה רביעית ופחות מכן אנו חושבין מר"ה עד ר"ה ונמצא שאסור יותר מג' שנים והטעם דאזלינן בתר שנות עולם ואין חולקין השנה לחצאין רק מר"ה לר"ה או מט"ו בשבט לט"ו בשבט לכן אם נקלט אחר ר"ה צריך לחשוב שלש שנים שלמים מט"ו בשבט עד ט"ו בשבט ולא אמרינן דדי לחשוב ג' שנים מעל"ע דאין חושבין שנים מקוטעות כלל אע"פ שהן שלמים מעל"ע מ"מ בתר שנות עולם אזילנן וזה מבואר בדברי הר"א וזה ג"כ דעת רבינו בהלכה הקודמת שכתב דבנטע בי"ו באב מתחיל הנטע רבעי בר"ה של שנה ד' ולפ"ד הרב בכ"מ בר"ח אלול מתחיל הנ"ר א"ו דעת רבינו ז"ל כדעת הר"א ומהתימא על הרב כ"מ שלא הרגיש בזה

פ"י ה"א כל שהוא חייב בערלה, ירושלמי פ"ק דערלה ודע דגרסינן התם ר"י מייתי נטיעות בגושיהן מח"ל ונציב להון בארץ ופליגי התם ר' יונה ור' יוסי דר' יונה אמר לשכר שנים כלומר שנטיעות אלו כבר עבר עליהן שני ערלה בחו"ל ואלו נטען מחדש בארץ הי' חייב בערלה לכן הביא אותן בגושיהן כדי לפוטרן מערלה ור' יוסי אמר לשכר רבעי. וראיתי להמפרש שכתב דערלה אינו נשכר דערלה נוהג נמי בחו"ל ונראה דמפרש שהביא אותן בתוך שנה ראשונה ולכן לענין ערלה אין נ"ר אלו נטע אותם מחדש דהנוטע ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה אלא לענין רבעי דאמרינן התם בירושלמי שורש פטור פטור וכיון שהשריש בחו"ל כל שיכול לחיות עוד בעפרו אף שחזר ונטע בארץ דאזלינן בתר השרשה ול"ד לנטע לסייג דאם נמלך חייב דהתם אי בעי מימלך כדאמרינן בירושלמי אלא דק"ל לפי"ד הרא"ש דנ"ר נוהג בחו"ל ולא אמרינן בהא כל המיקל והרי ע"כ ר"י ס"ל כמאן דתני נ"ר דלמ"ד כ"ר אפי' אם נטעו מחדש לא הי' מחויב ברבעי ולמ"ד נטע רבעי נוהג אף בחו"ל לדעת כמה רבוותא ומלבד זה אפי' לדעת רבינו דס"ל דאין נ"ר נוהג בח"ל אני מסתפק הרבה באילן שהשריש בח"ל והביא בגושו לארץ אם פטור מרבעי דהא הטעם דאינו נוהג