ישועות מלכו על הרמב"ם עו

ועי' [ביכורים פ"ב מ"ו] בפי' הר"י ב"ר מלכי צדק שפסק ג"כ כרבותינו לענין ערלה ושביעית ומעשר ודברים הללו נפלאים בעיני דמי איכא למימר דאתרוג נפטר מערלה ודינו כירק ומשנה שלימה שנינו [בסוכה ל"ד] אתרוג של ערלה ובאותו פרק לוה"ג דף מ' אמרינן דס"ל כרבותינו [ואי כגי' הר"י ב"ר מ"צ] הו"ל לש"ס לרמוי אהדדי, ותו דהא בקרא כתיב פרי עץ גבי אתרוג וכתיב ונטעתם כל עץ מאכל וכל האי דיוקא אינו אלא לענין אי לחנטה אי לקיטה אבל לפוטרו לגמרי ולחשבי' כירק ודאי לא ואי הכוונה לענין ערלה דנחשב ר"ה שלו מתשרי ג"כ תימא דהא אמרינן בהדיא בר"ה דף ט"ו לר"ג דאזל במעשר בתר לקיטה מ"מ מודה דר"ה שבט ובדוחק י"ל וצ"ע

ה"ז האביונות של צלף, הר"א ז"ל תמה מאד הא לדידן דינו לגמרי כאילן אף להקל לענין כלאים וכן בח"ל וע"כ שדינו לגמרי כאילן ומה שתירץ הכ"מ משום דל"ל פסידא לא הבינותי הא נפ"מ גדולה דצריך ליתן לעניים אחר הפדיון והרי יש כאן פסידא גדולה ונהי דלעיל כתבנו דלא פטרינן משום ספיקא היינו בספק גמור אבל כאן דאינו אלא משום חומרא מה ענין להפסיד ממון והרי אף בספק גמור פטור, אמנם בעיקר קושית הר"א ז"ל נ"ל ליישב דברי רבינו בפשיטות דנהי דדינו כאילן ומ"מ מה ענין זה למעשר דהא אתרוג ודאי דינו כאילן לכ"ד לענין ערלה וקרא כתיב ולקחתם לכם פרי עץ ואפ"ה לענין מעשר דינו כירק ובש"ס ר"ה בעי למימר דר"ה שלו תשרי אף דאילן גמור מ"מ כיון שדרכו כירק דינו לענין שנתו למעשר כירק וה"נ בצלף, ואע"ג דאתרוג ר"ה שלו תשרי מ"מ אפשר דצלף דינו כירק כדס"ד לרבה בר"ה גבי אתרוג ואין זה תלוי אם הוא אילן וזה נ"ל אמת ויציב בדעת רבינו ז"ל

ה"י פול המצרי, עיין בכ"מ דס"ל לרבינו יש בילה דאל"כ היכי מצי לעשר מירק כמש"כ בפ"ב דתרומות ועוד דבזה הו"ל מן החדש על הישן מיהו יש לומר דבזורע לזרע אינו מתחייב מדאורייתא כמו במירחן ע"ד למוכרן לכן סמכינן על בלילה כדאמרינן בירושלמי גבי דמאי, ולפ"ז י"ל במידי דאורייתא. גם לרבינו אין בילה ודו"ק ועמש"כ בפ"ה דתרומות ה"כ

הי"א פירות שנה שני' שנתערבו, עיין במל"מ שהביא תוספתא בפ"ד דדמאי מצרפין פירות ח"ל ולדידי ק"ל הא הוי תרתי דסתרן אהדדי מה חזית דאזלת בהא לקולא אזיל בהא כמש"כ התוס' בב"ק דף י"א והנה לפמש"כ הכ"מ בשם הר"י קורקס דמפריש מעשר א' וממ"נ אינו טובל ה"נ דכוותי' ואע"ג דהו"ל תרי קולא דסתרי י"ל כיון דהוא לענין ממון אזלינן לקולא, ועוד י"ל דע"כ לא כתבו התוס' [דבתרתי דסתרי לא אזלינן לקולא] אלא במין אחד איסור אבל לא כאן שיש שני סוגי איסור גזל עניים ומע"ש חוץ לירושלים, ולדעת הר"א ז"ל בהשגות דצריך להפריש שני עישורים מ"מ מודה דיכול להפריש על תנאי ודו"ק, ובעיקר דברי רבינו י"ל הנה כ"כ דלק"מ מהא דצלף ועיין בכ"מ שכתב בשם הר"י קורקס ליישב הא דר"ע ולא הבנתי כלל דאכתי מה יענה לדברי רבינו בהא דספק ולפ"מ שצדדנו בין ספיקא דדינא לספיקא דמציאות ניחא, אך כ"כ שזה דוחק דהא בש"ס מדמה האי למ"כ ועיין בר"ן גבי יש יד לצדקה, ולכאורה י"ל בדוחק דהתם איכא ספק להיפך בשלישית שנכנסה לרביעית כעין שכתבו התוס' והר"ן בפסחים פ' ע"פ גבי הסיבה דכסי, ובזה הוי ניחא הא דר"ע משא"כ כאן דאינו ספק על הכל' אלא שהספק במקרה ודו"ק

אולם לא נתברר לי עדיין דברי הר"י קורקס כיון דרבינו ס"ל יש בילה א"כ בנתערב ט"ו לוגין טבל מע"ש בחמש לוגין טבל מ"ע כיון דיש בילה כשמפריש שני לוגין הר"ז כמפריש חצי לוג על טבל מ"ע ולוג וחצי על טבל מע"ש א"כ למה יפטור הא ממון בעלים לא בטל ועיין בפ"ה דפאה גבי שבולת של לקט וא"ל דרבינו ס"ל אין בילה ז"א דאי נימא אין בילה פשיטא דיש חשש לענין ישן וחדש דבזה לא שייך תירץ הר"י קורקס וע"כ או דרבינו ז"ל סובר דיש בילה או דאיירי בדברים הנבללים א"כ למה [נראה דצ"ל לא] ידעתי שום טעם לפטור ממ"ע וע' בחלה פ"ג משנה דטבל של מע"ש לא אמרינן דנעשה הכל טבל ואינו מפריש רק לפי חשבון וכיון דיש בילה ויכול להפריש מטבל למ"ע על הטבל למ"ע ולא ידעתי באמת מקום לפטור לכן נלפע"ד דרבינו כאן איירי בתערובות קופה בקופה היינו שנסתפק על אחת אם היא מ"ע היינו שנשתמשו בה כעין הא דמשנה דמכשירין ומסופק על קופה זו בזה פסק רבינו דפטור ממ"ע ובהכי ל"ק קו' הר"א ז"ל דכל דפריש ודאי אמרינן וכן ברוב טבל למ"ע ומיעוט למע"ש כיון דיש בילה פודה לפי ערך ובזה בטלה המחלוקת, ונראה דגם להר"י קורקס אינו אלא שא"צ לפדות מה שנתן לעניים, ועיין בס' טורי אבן, ועיין במל"מ פ"ז מה' מעילה שהקשה על הר"ן שכתב בפ"ק דביצה דבדשיל"מ לא אמרינן כל דפריש מתוס' זו, ולק"מ דהא במע"ש מקרי דשיל"מ ע"י פדיון אע"ג דצריך להוציא הוצאות משום דאינו פודה אלא לפי ערך ואינו מתרבה עליו ע"י התערובות, אבל אם ניזל בתר רוב לא הוי צריך כלל ודאי מקרי טורח משא"כ בהאי דביצה וזה פשוט

פ"ב ה"א מעשר שני אינו נאכל, בטור [יו"ד סי' של"א] כתב הטעם משום מזבח אע"ג דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעת"ל מ"מ כיון דאין מזבח אסור לאכול, אבל הסמ"ג כתב בשם ס' התרומה דפירות שלא הוכשרו רשאי לאכול ועיינתי בס' התרומה [בה' א"י] ודבריו תמוהין, שכתב דעכשיו כלנו טמאי מתים ונטמאת העיסה וצריך לשרוף אם לא בפירות שלא הוכשרו, ותמהני מה בכך, הא אסור לאכול בטומאת הגוף וכיון דאין הזאה מה בכך שהמעשר טהור וצ"ע, ואולי ט"ס נפל בדבריו ולדינא הסכימו כולם לדעת רבינו

ה"ב והורו הגאונים, נראה דוקא בעה"ב בעצמו אבל אם נתן לאחר במתנה לדידן דקיי"ל מע"ש ממון גבוה ואינו ניתן במתנה א"כ הו"ל כפודה אחר ולדעת התוס' בתמורה כ"ז לא אמרינן הקדש שחללו אלא בפודה בעצמו לא באחר, מיהו י"ל דשליחותי' דבעה"ב קא עביד בזה, תדע מדמהני פדיון ולדעת התוס' [בקידושין נ"ו] צריך שליחות א"כ י"ל דהנותן במתנה נהי דלא מקרי שלו מ"מ כיון שהרשהו לאכול הו"ל כמרשה לפדות ומהני מדין שליחות משא"כ בהקדש דאין ענין לשליחות, והנה הרב"י בש"ע כתב בא"ב או במחלל על אסימון מהני בדיעבד ומש"כ בא"ב תימא דודאי בין לרבינו בין לראב"ד גבי איסור טבל אין הפרש וכיון דא"ב לא מהני תדע מהאי דצנועין ות"ל דמתקני עכ"פ מדאורייתא א"ו דא"י לחלל על א"ב א"כ ה"ה בזה"ז וזה נ"ל פשוט, וגם לגבי אסימון צ"ע כיון דלא מהני בדיעבד בפה"ב, ועיין בס' פ"י [בקידושין י"א] שהקשה הא בכסף בעינן שיש בו צורה והנה אם נאמר דבדיעבד מחולל מד"ת אף שאין בו צורה ניחא, ועוד הי' אפשר לקיים דברי הב"י כעין הא דאמרינן