יריעות שלמה על התורה, בראשית ל:כב

בד"ה זכר כו' שמסרה סימני' לאחותה כו' נ"ב פירש מדכתי' זכר משמע דברים הנשכחי' דהיינו מה שעבר דהיינו מה שלמדה בשכבר סימני ומדכתיב וישמע משמע מה שעכשיו היתה צועקת ובוכה על שלא תיזקק לעשו וק"ל מהרש"ל:

בד"ה האדמון כו' שלא התפלל כו' ולא ידעתי למה נדחק לפרש כך ולמה לא מפרש כפשוטו לשון כי חלה וגם ילדה ציון וק"ל כנ"ל: