יפה תואר על ויקרא רבה ו:ד

פתר קרייא בסוטה. ולכן מתחיל נפש כי תחטא בל"נ. ואומר אח"ז והוא עד בל"ז. ובא הכתוב לפי הדרש הזה לתרץ למה צותה התורה להשקות את האשה אשר בעלה יקנא אותה ולא את האיש אם אשתו תקנא אותו. ומתרץ יען כי האשה חוטאת לבעלה אשר יזון ויפרנס אותה וגם להקב"ה. אבל האיש יחטא רק להקב"ה והוא הלא יביאנו במשפט אבל לא לאשתו כי היא לא תפרנסהו. וגם מותר לאיש לקחת שתי נשים ואין זה בגידה בה. וידרוש הכתוב ונפש כי תחטא זו הסוטה השומעת קול אלה ואומרת בלבבה הלא אין איש רואה אותי וכמ"ש ועד אין בה והוא עד אך הקב"ה הוא העד הרואה ויודע הכל. אם לא תגיד ונשא עונה ואע"ג דבקרא כתיב אם לא יגיד בל"ז אין משיבין על הדרש: