יפה תואר על ויקרא רבה ה:ז

ישראל יש להן סומכין כו'. פי' כי רק ג' או ד' מזקני העדה סומכין בעד כל העדה כי בזכות הסומכין יתכפר על כולם אבל המצריים אין להם סומכין וכל אחד רק בכחו יקום ומה דכתיב סומכי מצרים הוא רק ע"ד הדמיון כי נראו כסומכין ובכל זאת יפלו ומביא לראיה מן השמות עדה אבירים אדירים חכמים תמימים צדיקים אישים גבורים אשר העובדי כוכבים יקראו בהם רק על דרך הדמיון והעברה ככה נאמר עליהם סומכין. וישראל נקראו בהם ע"ד האמת וכן הוא בסומכין:

אבירי לב. עי' סוף פרק ב' דברכות דמדריש למעליותא:

חכמים יצפנו דעת. ומדריש בישראל דצופנין הדעת ואינם מתגאים כאשר דרשו רז"ל בפ' כסוי הדם על הכתוב לא מרובכם וגו':

ותמימים כיודדי בור. ומדריש על עובדי כוכבים כמו דאמרו רז"ל בברכות על הכתוב אני צויתי למקודשי אלו הפרסיים המקודשים ומזומנים לגיהנם:

ישפטו אתהם. וזה נאמר על הכשדים והאשורים:

מה תתהלל ברעה הגבור. אף כי דואג הי' ישראל אבל נקרא האדומי בשביל שעשה מעשה אדומי: