יפה תואר על ויקרא רבה ד:ב

להבל היוצא מפיו. ע"ד שאמרו רז"ל כל הנשמה על כל נשימה ונשימה תהלל יה. וגם בשביל הטבה זו לא יספיקו לאדם כל מצות ומע"ט מה שעושה:

רבי ברכיה כו' חסרון לשון יש בכאן ובמ"ק איתא אפילו הוצאת הנפש אינו ממלא הגימא כיצד הוצאת הנפש ר"י אמר כפיטורין כו' וביאור דבריהם ז"ל כי גם הצער הגדול בצאת הנפש לא יספיק לאדם להעביר עונו ועוד יובא במשפט. ודרשו וגם הנפש לא תמלא הכתוב בנפעל כמו לא תמלא בפיעל ופירושו כי צער הנפש בצאתה לא יספיק למלא החסרון אשר החסירו החטאים בנפש:

ולא לפי בנו. זה מיירי בעוה"ב דאין זכות אבות מועילה לבנים וכמו"ש רז"ל ברא מזכי אבא ואין אבא מזכי ברא אבל בעולם הזה ה' עושה חסד לאלף דור:

לעצמה יגיעה. פי' לעוה"ב וזמן התחיה אשר שכרה הרבה מאד ולכן לא תשבע מן המצות ומע"ט. אבל אם היה שכרה רק בעת שהיא עם הגוף בעוה"ז אז הסתפקה גם במעט מצות ומע"ט:

כך כל מה שיפעול אדם עם נפשו פי' בתענוגי עוה"ז המפיקים נחת גם לנפש. בכ"ז אינו יוצא ידי חובתו בלי תורה ומע"ט לפי שהיא מלמעלה ולכן זו לבד תכליתה:

כפויי טובה כו'. פי' אף כי יתענגו במה שהשיגו כמו הארץ כי תשתה מים. והאשה מהאיש. וגם הנפש מתענוגי והרחבת העוה"ז בכ"ז מבקשים עוד. ולכן לא חשיב שאול ועוצר רחם אשר פי' האשה העוצרת רחמה ואין כוונתה לתענוג בשרי רק להוליד ולקיום המין. וכן עיני האדם אשר כתיב בהן ועיני האדם לא תשבענה כי שאול ואבדון עוצר רחם ועיני האדם אין להם תענוג גופני כלל:

אלא בזכותך שתכלית המין האנושי הוא שלימות הנפש: