יפה תואר על ויקרא רבה ד:א

זש"ה ועוד ראיתי בא נדרוש את הכתוב ונפש כי תחטא הלא הנפש לבדה לא תחטא. ורק בשבתה בגוף תחטא והי' לו לומר אדם או איש כי יחטא לתלות החטא בגוף. ומביא הכתוב מקום המשפט שמה הרשע וכמו שהוא דורש בסוף הסימן כי המשפט והנפש שניהם ביד ואגב דורש באופנים אחרים כדרך המדרש:

מקום שסנהררי גדולה ודורש את הפסוק מקום המשפט זה הר הבית ועזרה אשר משם יצא המשפט לישראל כי שם ישבו הסנהדרין. חזינן כי שם הרשע. כי שרי בבל התערבו שם ועשקו וחמסו משפט וזה היתה להם בשביל כי במקום הצדק במקום אשר צדק ילין בה. שמה הרשע כי נהרגו זכריה ואוריה.

ויגוף את העם ומפרש שמה הרשע מלשון עונש וכמו והרשיעו את הרשע:

ויהיו המתים במגפה וגם זה הלא לקתה מדת הדין כיון שהוקעו הנצמדים לבעל פעור למה נגפה עוד המגפה בעם (וכן מפרש הוא הקושיא בדור המבול ובסדום. ויען כי גם הרד"ל כתב כדבריו לכן לא נשנו פה) ואף כי זנה העם אל בנות מואב אך על זה היה לה' להאריך אפו כי לא הי' בפרהסיא כדמשמע בסנהדרין גבי הדין דקנאין פוגעין בו. ומשני משום דבשטים עשה ה' צדק עם ישראל להפוך את קללת בלעם לברכה. והמה לא נשמרו מעצת בלעם אשר יעץ למואב להפקיר בנותיהם לזנות לכן נענשו במגפה:

שני דברים בימין כו'. כוונת הדברים הנשגבים האלה הוא כי התורה נתנה לארץ להרבות צדקה וחסד וכמו"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. וכוונת הדין הוא לעצור בעד נפשות בני אדם כי לא יחטא פן יענשו בדין. לכן התורה המרבה צדק אשר בזה יחפוץ ה' נאמר דרך משל להסביר את האוזן כי שניהם נתתי בימין הקרובה לד'. והדין הבא להזהיר את הנפש מפני החטא אשר לא יחפוץ ה' במות רשע נאמר להסביר אתהאוזן כי המה בשמאל הרחוקה מה'. ולכן הנפש אשר נמענה בא הדין צריכה להזהר מאד פן תענש על הרשע. ואם במקום המשפט יהיה הרשע כי לא תזהר הנפש אז גם במקום הצדק יהיה הרשע כי לזה תסכים גם התורה. וזה שדרש פה נפש כי תחטא בתמיה האם גם הנפש תחטא הלא אנכי הזהרתיה כי יתחזק לבלתי אכל הדם. כי דם הבהמה יוסיף בהמיות וגשמיות לאוכלה. ואיך הוא לא נזהר ונלכד בחטא: