יפה תואר על ויקרא רבה לה:ו

חקים שמביאים את האדם לחיי עוה"ב. דריש בחקותי מלשון כתיבה וחקיקה ומביא ע"ז את הפסוק כל הכתוב לחיים וגו' כי ע"י התורה נכתב האדם לחיי עוה"ב:

הסייף והספר כו'. הנה ר"א ורשב"י שניהם באו לנו ללמד כי השכר והעונש יבואו לאדם מאת ה' אפס השכר יתן ה' לבדו או ע"י מלאכיו בידו לשומרי תורה אבל העונש אמר ר"א כי הוא לא יבוא מידי ה' כי הרעה לא תצא מאתו אבל העון לבד ילכד את הרשע וימיתנו. ואם ישמור את התורה אז ינצל מכל רע ויתענג על טוב ה'. ושכרו הוא מוכן. אפס ר"א לא ידבר מן השכר יען כי זה ידוע הוא ולא ידבר רק מן העונש כי אם יעבור חוק אז הרעה תמותת את הרשע וזה שמזכיר הסייף והספר. ורשב"י מוסיף כי גם העונש יבא מן השמים ליסרו להוליכו בדרך טובים וכמו המקל הרודה לתינוק למען ילמד ויבין כן בא העונש מן השמים לישר דרכיו והשכר והעונש שוים הם ולכן אמר הככר והמקל מזכיר את השכר והעונש ביחד. והנה מה שאמר רשב"י הככר ולא אמר הלחם או השכר י"ל כי בא לרמז לנו תירוץ על הקושיא שהקשו רבים למה הזכירה תורה רק שכר הגונפי ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ולא זכרה שכר הרוחני בעדן גן אלהים ותירצו כי היעוד הנאמר פה בתורה איננו על שכר המצות. כי שכרו צפון בעדן גן אלהים. אבל התורה תבטיח כי אם תלכו בחקות ה' אז יוסרו כל המניעים המונעים את האדם מעבוד את ה'. כמו רעב. מלחמה. דבר וכל פגע רע. ואז הלא שכרכם נכון מאת ה'. והנה כמו הרעב והעוני וכדומה יתעו את האדם לחטא ופשע. כן גם העושר הרב יסיתו את האדם לכחש בה' ולבעט בתורתו. ולכן מרמז רשב"י כי הטוב היורד מן השמים ירד במדה ובמשקל וזה שאמר ככר הבא במדה. ולא לחם ועושר אשר הם בלי גבול: