יפה תואר על ויקרא רבה לה:יב

ר"מ אומר עד ב' כו'. שניהם באו לדרוש גשמיכם הצריכים לכם ולא יותר כי רבוי הגשמים קשה לעולם:

פקידה אחת כו'. והא דכתיב בקרא יורה ומלקוש מיירי באין עושין רש"מ כ"כ כדמוקמינן בפ' כיצד מברכין וע"ש בתוס':

אחד לעשרה. פי' במקום שראוי לעשות אחד יעשה עשרת מונים. ומה דלא מפרש מלשון עושר דא"כ היה לו לומר תעשירנה בהפעיל:

בזכות איש א'. מובא פה לדרוש גשמיכם לכל אחד מכם וכן מה שנאמר יבולה ולא יבוליה משמע אפילו בשביל מין אחד. וכן מה דכתיב ועץ השדה ולא כתיב ועץ הארץ כמו בקללה למדרש גם בשביל שדה אחת:

דבר שאפשר לומר עליו די. פי' כי בכל הטובות עיני האדם לא תשבענה ויבקש יותר אבל לגשמים יש גבול וקצבה לומר כי די לי. אך בירושלמי פ' הרואה הגירסא דבר שאי אפשר לומר דיי וכן יש לגרוס כאן:

שיבלו שפתותיכם. דרך גוזמא או פירושו כל הימים אשר תבלו על האדמה ושפתותיכם אתכם:

לפי שבעוה"ז. בא לסיים בדברי נחמה כדרך המדרש בכ"מ:

מאי טעמא ונתתי וגו' גשמי ברכה יהיו. פי' כי המעט גשם אשר אוריד יהיה לכם לברכה ולא תצטרכו יותר: