יפה תואר על ויקרא רבה לד:ח

ד' שיטין. פירוש הדברים כי בא לדרוש כופל הלשון מה דכתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו וע"ז קאמר ד' שיטין השיטה האחת העושה חסד עם מי שאינו צריך דהקב"ה משלם שכרו לבניו. והשיטה השניה הוא מי שאינו עושה חסד למי שאינו צריך בכ"ז ענוש יענש מאת ה'. והשיטה השלישית העושה חסד עם מי שחייב לו לעשות בכל זאת שכרו מאת ה' והשיטה הרביעית העושה חסד עם מי שצריך לחסד אע"פ שאינו עושה עמו רק מעט מ"מ שכרו הרבה מאד. וזש"ה ומטה ידו עמך הלא נצרך לך לכן מארבע שיטין האלו תילמוד איך עליך למהר ולהחזיק בו או מק"ו משתי שיטין הראשונות או אם תאמר הלא אנכי אינני חייב לו תלמד מק"ו משיטה השלישית. ובזה תלמד משיטה הרביעית אף כי קצרה ידך לתת לו את כל מחסורו מ"מ תתן לו אם רב או מעט:

ורבנן אמרו דלה לנו בזכות אבותינו כו'. רבנן מפרשי דברי ר"י ור"נ כי מה שאמר ר"י דלה לנו ולאבותינו לא יתפרש לאבותינו ממש כי מקנה אביהן לבד היה אך פירושו בזכות אבותיהן עשה משה עמהן החסד אבל הן בעצמן לא היו ראויות לזה. ומ"ש ר"נ לנו ולרועים הטעם כדי להטיל שלום ביניהם:

ותאכל ותשבע ותותר. פי' מדכתיב ותותר בוודאי כבר אכלה לשובע ולמה כתיב עוד ותשבע. ללמד לנו כי השובע בא בשביל הצדיקת כי היא שבעה אף שלא היה באוכל כדי שביעה:

אר"י למדתך תורה ד"א. עיקר המאמר זה הוא במדרש רות גבי בועז ויען כי דריש מבועז לקמן על עשיית החסד עם העני לכן מביא גם זה הנה כי מיניה שמעינן גדול שכר המצוה שנכתבת בספר זכרון לפני ה' ומכאן למד הרשב"א בתשובותיו כי העושה דבר מצוה בביהכ"נ וחפץ שיכתב שמו לזכרון הדין עמו:

שאלו היה ראובן יודע כו'. חלילה לנו לחשוב על ראובן כי רדף אחר הכבוד ובשביל הכבוד אשר התורה הנחילה לו התאמץ לעשות הטוב והצדק יותר בזריזות. אבל הפשט הוא כי אם ידע ראובן אשר הצלתו תכתב בתורה והדורות הבאים ילמדו לעשות כמעשיו אז התגבר עוד חיילים בהצלתו למען יתגברו עוד הדורות הבאים הלומדים את התורה לעשות כמוהו ברב חיל. ואם יפלא בעינינו איך אנשים כמו ראובן אהרן [כי במדרש רות נמנה גם אהרן אלו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו הנה הוא יוצא לקראתך בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו] ובעז לא יעשו הטוב למען הטוב ויבקשו סבה אחרת לזה. י"ל כי שלשה מונעים יש המרפים את ידי עושי מצוה. המונע הא' הוא שיש רשעים המעכבים אותו ביד רמה מעשות המצוה. והמונע הב' שיש אנשים המלעיגים עליו ואומרים לו מה בצע כי תצדיק. והמונע הג' הוא שיש אנשים אשר יבזוהו ויאמרו כי רק למען הכבוד והתהלה יצדק ולא למען ה' יעשה המצוה. ולזה בא בעל המאמר ללמד לנו כי לא יפנה לאחד משלשה המונעים האלה. כי אם יפחד מפני מתקוממיו המונעים אותו ביד רמה. יראה כי ראובן לא התוכח עם אחיו. כי פחד פן ימנעוהו ובקש תחבולה להצילו מידם ואלו היה ידע מה שהקב"ה מכתיב עליו אז קם ביד רמה נגדם ולכן גם הדור האחרון נכון להתקוטט עם הבאים להפריעו מעשות מצוה וישמור את דבר ה'. ואם יפחד מפני המלעיגים המונעים אותו בלעגי שפה יראה כי אהרן נכון היה לצאת כנגדו בתופים ובמחולות ולא פנה אל המלעיגים. ואם יפחד פן יבזוהו יזכור כי בועז היה נכון להרבות מתנות לנערה ולא פחד מפני לזות שפתים אשר בני אדם יאמרו עליו כי חשקה נפשו בה:

והנביא כותבה. פי' לשעבר היו אנשים אשר בידיהם יכלו לכתוב כל מעשה טוב למען יקום זכרו לדור אחרון. ועתה מי יכול לכתוב ולפרסם בארץ ואמר כי אליהו ומלך המשיח כותבם והקב"ה חותם על ידיהם הכוונה כי הקב"ה הוא מפרסם כל דבר טוב בארץ וישמור זכרו לעד וזה יעשה ע"י גדולי הדור כמו אליהו ומלך המשיח:

יותר ממה שבעה"ב כו'. פי' כי התועלת הבאה לעשיר גם בעוה"ז רבה מאד לעומת התועלת המגעת לעני מן הצדקה במה שמקבל ממנו כי ממון העשיר מתברך בגלל העני וניצול ממיתה משונה ומשיג כבוד וכמו שאמרה רות אשר עשיתי עמו היום משמע בעוה"ז. אבל הטוב המגיע לצדקה בעוה"ב לזה אין צריך ראיה ומשל כי רב הוא מאד ולא נערך בטוב העושה העשיר עם העני:

פעולות וטובות. פעולות הוא המצוה בעצמה המשמחת לעושיה. וטובות הוא ההצלחה הבאה בגללה גם בעוה"ז: