יפה תואר על ויקרא רבה לד:ה

ר' תנחום בר' חייא פתח כו'. הוא מפרש עמך כי העני נברא עמך כדי שתזכו זה את זה:

היה לוקח לו. פי' כשאמו אמרה לו ליקח ליטרא אחת לקח שתים כדי שתתן השניה לעניים:

וכי ימוך אחיך. בא לדרוש למה בחר בלשון ימוך ולא כתב וכי ידל או יורש וכדומה ומפרש כי מך נופל על הדלות היותר גרועה וכאשר דריש וימוכו בעונם כי גם קרבן עני לא היה להם וכן בח' שמות אשר העני נקרא בו נאמר מך באחרונה משום שהוא נדרס לכל. וזה היותר שפל: