יפה תואר על ויקרא רבה לד:יג

הלא פרוס לרעב לחמך אם זכיתם לרעבו של יעקב כצ"ל וכן הוא בפ"ק דבב"ב:

עניים מרודים מנעוריהם. אולי צ"ל מגערתם ופי' כי ישראל מרודים ונכנעים מגערתם:

אלו בעלי בתים. ולפ"ז ועניים מרודים וגו' אינה מצוה אך המצוה תביא לבעלי בתים להיות עניים מרודים בשביל שלא פשטו ידיהם לעניים או בשביל מצות אחרות שמרדו בה' ולא עשו רצונו:

ויין למרי נפש לכך נאמר כו'. פי' כי יש מקומות שמנחמין האבלים בביצים ועדשים כדאיתא באבל רבתי ויש מקומות שנהגו בבשר ויין. והשקו אותם כוס אחד ברחוב ואח"ז באו בבית האבל ואכלו סעודת הבראה לכן אמר כי המצוה הוא ביין לנחמו בשוק ואח"ז תביא האבלים המעונים בצער ומרודים לבית ולאכול סעודת הבראה: