יפה תואר על ויקרא רבה לד:יא

אל תהי מצות עני קלה בעיניך כו'. מה דאמר מצות עני ולא אמר מצות צדקה כמו בכל מקום. כי מיירי פה דיש בלבו לתת סך קצוב לצדקה ויש לפניו בנין בהכ"נ או בהמ"ד וכתיבת ס"ת וכדומה להם. ואיש עני הרעב ללחם. אל יאמר האדם בלבו הלא טוב לי לתת את הכסף לדבר נצב וקיים ולא לעני המכלה את הכל בפיו. לכן אמר כי מצות העני אל תהי קלה בעיניך כי כ"ד קללות נאמרו לאיש אשר לא זכר עשות חסד. כדמסיים שם הקרא ועשות חסד הוא רק עם העני הרעב. וכ"ד ברכות לפורס לרעב לחמו

אלא הלא פרוס. קרי ביה פרוש וקצוב מר"ה מה שמשתכר ומה שמתחסר. וטוב הוא לו להתחסר במקום מצוה וליתן לעני ממה שיתחסר ויפסיד במקום אחר: