יפה תואר על ויקרא רבה לב:ו

אחת לע' שנה כו'. וחלק על מה שלפניו דאמר אין ממזר חי יתר משלשים יום. ואין הפירוש כי בכל שבעים שנה בא פעם אחת דבר לכלותם דא"כ הנולד יום אחד אחר הדבר יפרה וירבה וינחל את הנכסים אשר לא לו הוא. אבל הפשט הוא כי במשך שבעים שנה יכלה הקב"ה אותם עד כי לא ישאר מהם גם אחד. ויכלם פעם אחר פעם:

מדכרן ומניחין מדכרן ומשחקין. ומנה רבים הנזכרים לטוב ורבים הנזכרים לאלה ולקללה. ולכלם הטעם כי לא השבט ולא המעלות החצוניות ישבחו ויגנו את האיש רק המעשים לבד אם טובים הם יזכירוהו לשבח ואם רעים הם יבזוהו: