יפה תואר על ויקרא רבה לא:ד

הה"ד ראשך עליך ככרמל. משום דמסיים בסוף הסימן צו את בני ישראל אני מניתיך מלך כו' מביא זו הדרשה בשביל הדרש על מלך אסור ברהטים דמשה אקרי מלך ויהי בישורון מלך דמתפרש על משה וחזינן דמשה אקרי מלך:

הרשים שבכם כו'. הנה זה אין צריך ראיה כי ה' לא יבזה את הרשים. הלא קרוב ה' לנשברי לב. אבל אם יתפרש על רשים ודלים בממון בא לנחמם כי לא יאמרו ה' הסתיר פניו מאתנו ונדחים אנחנו ממנו וידינו קצרה להתקרב אליו בעולות וזבחים ומעשה צדקה. לכן אמר כי חביבין הרשים לה' כאליהו אשר הצטער מאד במזונו כי העורבים ואשה אלמנה כלכלוהו. ובכ"ז הביא גשם על הארץ בתפלתו וכלכל את כל הארץ כי כן גזר ה' בחכמתו אשר הצדיקים לאחריני מהנו לדידהו לא מהנו. ויש עוד עניים המשועבדים כעבדים ולא יאמרו הם אבדה תקותנו כי לעבדים נמכרנו לכן לנחמם אמר כי הם חביבים כדוד אשר מאחרי הצאן עלה למלוך ואף כי היה רועה מקנה כמקנת כסף התקרב ה' אליו או כדניאל שהיה סריס ועבד בכל זאת בתם לבבו נצל ועלה לגדולה. ואם נפרש רשים ודלים במעשים טובים ובתורה בא לנחמם מאליהו אשר ה' נעתר לו כאשר שם פניו בין ברכיו ונזכר לפניו זכות ברית מילה. והזכות הזה יש לכל ישראל. ואם יש בידו חטא יבטח בתשובה המועלת וכדוד אשר הוא אות נאמן לכל בעלי תשובה או ישים לנגד עיניו את דניאל אשר התפלל לה' בלב טהור נעתר ה' אליו וכן יהיה לכל קורא לאלהיו כי לא יבזה ולא ישקץ ענות עני:

משלו משל למה"ד. הובא המשל פה כי יפלא בעינינו איך יתפרש מלך אסור ברהטים על משה במי מריבה מי יכנה את המלך בחטאו הלא חרפה הוא לו ומביא ר"י המשל כי זה כבודו אשר לא היה בו רק חטא הזה ולכ"ש במשלו יתארהו בתאר זה להתאונן ולצער על שבר משה:

ג' פעמים מי מריבה. א' במיתת אהרן (במדבר ב' כ"ד) ושתי פעמי' במיתת משה (שם כ י"ד) (דברים ל"ב נ"א) ומה דכתיב המה מי מריבה וגו' (במדבר כ' י"ג) לא נחשב במספר כי זה הוא גוף המעשה:

כאן הרגתי את מרים. ואע"ג דלפי שיטת הגמ' והמדרשים מתה מרים לפני מי מריבה וכ"ה פשטי' דקרא והיכי קאמר הכא כי מתה בשביל חטא מי מריבה. אמנם כי במות מרים נסתלק הבאר וחזר בשביל משה ונסתלק אחרי מותו כדאמרינן בפ"ק דתענית על הפסוק ואכחיד את שלשה הרועים ביום אחד לכן לא נחשבת מיתת מרים לבני ישראל למיתה גמורה רק אחרי מות משה שמת בשביל מי מריבה: