יפה תואר על ויקרא רבה ג:ו

מגולא מאספמיא. פי' מהגולה וזה מאספמיא ובילקוט גריס מגליא מאספמיא ומחברותיה:

ולא עוד. פי' לו לבד שהכהן זוכה לעצמו בשביל שני פסיעות אלא שמזכה את הנותרת מן המנחה לבניו וכ"ש מי שמצער הרבה שיזכה גם לו ולבנו:

ראש סדרא. שהתחלו לישא וליתן בפסוק זה:

פתח עלה. ושם כתב והניחו יתרם לעולליהם וכן כתיב לאהרן ולבניו ולא כתיב לכהנים ללמד לנו כי אהרן הוא המזכה מחלקו לבניו:

זה שבטו של לוי. שהיו צדיקים וצדיק נקרא גבור שכובש את יצרו:

קדשי מקדש. זה נקרא חלקם כי הם היו מתחלקים לכל הכהנים אשר במשמר. אבל קדשי הגבול היה נותן הכל לכהן אחד לכן מדריש ע"ז וצפונך תמלא בטנם שהיה נוטל הרבה ביחד:

שקיבל עליו ד"ת. פי' כשהיה משה מלמדו תורה הי' עומד באימה ויראה. אבל במתן תורה גם כל ישראל חלו ורגזו:

מפני שמי. דרש על שמן המשחה שנעשה בקדושה לשם ה' כדכתיב זה יהיה לי:

מה הטל אין בו מעילה. כי הטל לא יחסר לעולם אע"פ שאינם ראויים. אבל בשאר דברים הנהנה מהם בלא ברכה מועל כדאיתא בפ' כיצד מברכין:

שלא אסר את המותר. זהו תורת אמת וגו' ועל ועולה לא נמצא בשפתיו אמר ולא התיר את האסור כי זהו עול גמור:

כדרך שלא הרהר א"א. בנסיון העקידה ומדריש ע"ז בחזית מישרים אהבוך. וכן מדריש באהרן מה שנאמר בשלום ובמישור. ופה שייך מה שאמר וכה"א מישרים אהבוך. ואח"ז דריש ורבים השיב מעון: