יפה תואר על ויקרא רבה ג:א

עיקר הדרש הזה מובא פה בשביל סוף המאמר טוב מלא כף נחת זה קומץ מנחה נדבה של עני דכתיב ביה נפש כי תקריב אשר הוראתו הוא רצון להקריבה לנדבה וקמץ משם מלא קומצו הוא טובה לפני ה' ממלא חפנים קטורת סמים דקה של צבור אשר כה"ג יקריב ביום הכפורים דלא כתיב ביה נפש ובאה לכפרה. ודרך אגב מביא המדרש לפני זה שאר הדרשות:

טוב מלא כף נחת. כל הדרשות האלה נדרשים משום דמקרא משמע כי גם מלא חפנים עמל ורעות רוח הוא טוב. אך מלא כף נחת הוא טוב מזה. ובאמת עמל ורעות רוח הוא רע מאד. לכן דריש כי טוב ללמוד מעט ונהיות רגיל בהם מללמוד הרבה ולמלא רק רצונו להקרא בעל הלכות:

טוב מי ששונה הלכות. זה הלכות כל שיתא סדרי משנה וברייתות ממי שהוא שונה הלכות ומדות זה מדות שהתורה נדרשת בהן:

תלמוד הוא הקושיות והפירוקין על המשניות אשר מהן תצא הלכה לדינא ולמעשה:

ולוה ברבית. וקרא ליה הכתוב מלא חפנים עמל כי הוא קרוב להפסד ורק רצונו הוא להקרא סוחר:

מי שהולך וגוזל כו' ואע"ג דזה חטאת הוא לגזול ולתת צדקה. וכבר אמרנו כי הכתוב משוה פה שני דברים טובים אשר האחד טוב מהשני. ולא משוה לדבר הרע בתכלית. אולי מיירי שיש עשיר שאינו רוצה לתת צדקה והדין הוא שכופין על הצדקה והוא לוקח ממנו בחמס לתת לעני כי מקרי גזלן:

טובה דריסה כו'. ודריש כף נחת כף רגל אשר נחתה וירדה על המצרים:

פיח הכבשן. בחר להזכיר מכה זו יותר משאר המכות כי בה כתיב ולא יכלו החרטומים לעמוד וגו' והיה בזה פרסום האמונה. ובכל זאת טובה הגאולה הבאה ממכת בכורות יותר מפרסום הנס הזה:

כדתנן יפה וכו'. זה בא לבאר את הדרש מן מלא כף נחת על העולם הבא כו' כי יפה קורת רוח בעוה"ב:

כמה זרע כו'. פי' כי המה חשבו אף כי עבר הירדן הוא ארץ רחבת ידים מ"מ אין בו מקומות רבים לזריעה ולנטיעה כמו בארץ הזאת. ולכן קרא לעבר הירדן מלא חפנים ולארץ הזאת מלא כף נחת:

זה קטורת סמים. וקרא למלא חפנים זה עמל משום שיש טורח גדול לשחיקת סמנים ופיטום כדי לקיים בה מצות דקה: