יפה תואר על ויקרא רבה כח:א

הה"ד מה יתרון לאדם. בא לתת טעם למה צוה הקב"ה להביא עומר וגם וקצרתם את קצירה בכתוב נראה כמיותר לכן מתרץ כי העומר בא לתת תודה לה' על שמשיב רוחות ומעלה עננים ומגדל צמחים וכו' ואיננו חסר לנו רק לקצור את הקציר. ולהודות על חסדו צוה ה' להביא את העומר:

שמצאו בה דברים שהם נוטין לצד מינות. אם נפרש את הכתוב כהוראתו הפשוטה אין זה צד מינות אבל הוא מינות גמורה. וגם קשה איך לא שפלי מראש לסיפא דקרא דכתיב ודע כי על כל אלה וגו' וכדמסיים. אבל הענין כי המה מפרשי הקרא אשר שלמה צוה לבני הנעורים כי יקרבו אל מקום התענוגים ויתגרו ביצרם להתגבר עליו. ובזה ילמדו את לבבם ללכת בטח בארץ ולא יכשלו עוד בהליכתם וזה שאמר שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך ואם יסיתך יצרך הרע ללכת בדרכי שרירות לב רע ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט. שים נא זאת תמיד לנגד עיניך כי עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. אבל באמת גם זה חטא הוא כי להלוך בדרך לא טוב יאשם האיש בנפשו פן יוקש ויאשם וכאשר אמר משה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וצריך האדם להתרחק בכל מה דאפשר מדרכים המתעים את האדם לחטאת. אבל באחרונה דקדקו במה שאמר שלמה ודע כי על כל אלה וגו' כי גם על השמחה בילדותו ולהיטיב את לבו בימי בחורותיו ישפוט ה' למה הביא את נפשו לידי נסיון ולכן אמר יפה אמר שלמה:

ר"ל ורבנן. לפי דעת ר"ל יתפרש מה יתרון לאדם מכל המצות ומעשים טובים שעושה האדם תחת השמש כלומר תחת הגמול אשר לו מידי ה' כי יאיר לו השמש. כי האור השמש הזורח עליו יאכל את כל שכרו. ורבנן מפרשי כי על כל מצות שיעשה האדם יספיק לו במה שיזריח ה' פניו לעתיד לבוא כגלגל חמה ומה שיוסיף ה' בשכרו אך חסד חנם הוא: