יפה תואר על ויקרא רבה כז:ד

הה"ד מה שהיה כבר הוא. יען דחפץ לדרוש את סוף הכתוב והאלהים יבקש את נרדף לענין שור או כשב וכמו שדרש בסוף סימן ה' לכן הובא פה גם הדרש על ראש הכתוב:

ה"ג ר"י אומר אם אומר לך אדם אפשר שהיה העולם כלו מים במים אמור לו כבר הוא אוקיינוס כלו מים במים ואשר להיות כבר היה אם אומר לך אדם אפשר שהקב"ה עתיד לעשות ים יבשה אמור לו כבר היה לא כך עשה ע"י משה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים וכתיב ואתה הרם את מטך וגו' וכתיב ויבאו ישראל בתוך הים ביבשה והדר גרסינן ר' נחמיא אומר אם יאמר לך אדם אפשר שאלו לא חטא אדם כו':

היה חי וקיים לעולם כו'. פי' אם יבוא איש בחקירתו להוכיח כי אי אפשר אשר אדם המרכב מחלקים יחיה לעד וחלקיו לא יתפרדו. ויעקש את הכתוב הנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות פי' כי בלא זה היה מת אחר ימים רבים ועתה תקדם מיתתו. לכן תשיבהו מאליהו אשר הוא ג"כ מרכב ובכ"ז באה בקבלה כי הוא חי לעד. וכן המכחש בתחיית הגופים ויאמר מטעם הנזכר כי התחיה א"א רק לנפשות אשר המה אורות פשוטים ולא לגופים אשר המה מרכבים גם אתה תשיבהו ממתי יחזקאל:

עתיד לעשות ים יבשה. דכתיב הן בגערתי אחריב ים וזולתו וכן דריש בב"ר פע"א את הכתוב וזוקף לכל הכפופים על פקידת עקרות לעתיד ובפ' חלק דריש ועלהו לתרופה להתיר פה עקרות וכן מה שעתיד לפקוח עורים מקרא מלא הוא אז תפקחנה עיני עורים: