יפה תואר על ויקרא רבה כז:א

הה"ד צדקתך כהררי אל. עיקר הכתוב הובא פה בשביל אדם ובהמה דדריש על וביום השמיני ימול ועל ומיום השמיני והלאה בסוף הסימן ואגב דריש כל הכתוב:

ד"א צדקתך כהררי אל כו'. לשני הלשונות יתפרש הכתוב צדקתך אשר יעשה ה' בארץ כהררי אל הוא לפי הצדיקים אשר נקראו הרים כדכתיב שמעו הרים אתריב ה'. ומשפטיך והעונש הבא בארץ תהום רבה הוא לפי הרשעים אשר נקראו תהום וכמו דדרש בתנחומא מתהומות יכסימו אך לפי לשון הראשון מדבר הכתוב מצדקת הצדיקים ורשעת הרשעים אשר בין אדם למקום. ולכן משוה מעלת הצדיקים לעשבי הרים אשר תפארת הם להרים ואין לאדם תועלת בהם. והרשעים נקראים תהום שאין מעלה עשבים כדאיתא בתנחומא. וללשון השני מדבר מצדקת הצדיקים ורשעת הרשעים אשר בין אדם לרעהו וכמו גמילות חסדים אשר על זה העולם עומד ולכן משוה מעלות הצדיקים להרים הנזרעים ועושים פירות ויביא אוכל לבני אדם והרשעים לתהום שאינם עושים פירות:

רבש"ע כאדם אנחנו. פי' וחטאנו בדעת אך כבהמה אשר לא יענשו על מרדם כי אין דעת להם תושיענו:

משפט אדם ומשפט בהמה. פי' כשם שמרחם על האדם וצוה למולו רק אחר יום השמיני כן מרחם על הבהמה להשאירה ח' ימים תחת אמו: