יפה תואר על ויקרא רבה כב:י

ד"א איש איש. הוא סובר כר"י שבשר תאוה נאסר להם במדבר והותר כשנכנסו לארץ. ומביא לזה ה' מתיר אסורים כי מה שאסר הוא שהתיר ואגב מביא כל הדרשות השוות לזה:

מה שאסרתי לך התרתי לך כו'. הוא בא להוכיח כי אין טעמים למצות כמו שחשבו רבים. כיון דמצינו דמה שאסר הוא מה שהתיר וע"כ גזירת המקום הם ואין להרהר אחריהם:

תחת מה שאסרתי לך כו'. וה"ק ה' מתיר לך דברים תחת האסורים שאסר לך:

זיז עוף טהור. ומוכיח מדכתיב וזיז שדי עמדי ואין דבר טמא יורד מלמעלה:

יאבר נץ. ומפרש נץ מלשון ניצוץ השמש כי באברתו יסך ניצוץ השמש: