יפה תואר על ויקרא רבה כב:א

וקרקע אין לו מה הנאה יש לו והשני לאמר אם אין לו קרקע אין לך הבל גדול מזה. וההבדל ביניהם הוא בזה. כי הראשון אמר אחרי שאין תועלת בכסף רק כי בכסף יקנה תבואה. כי מה בצע לו בהרבות הונו אם תבואת השדה לא תמצא לו לכן טוב יותר שיהיה לו קרקע ויפטר מן האמצעי מן הכסף. והשני מוסיף עוד כי הכסף יאבד אם יהפך עליו הגלגל החוזר בעולם. ולכן הבל הוא אך אם יש לו קרקע זה קיים לעד:

על הארץ יעמודו. הכתוב מדבר בצור כי כל רכושם יכלו ורק בקרקעותיהם תמצא להם תקומה:

שני לוחות האבנים כו'. כי כל התורה מרומזה בעשרת הדברות וכמו"ש ר"ס גאון:

תלמוד. היינו תירוצי המשניות. תוספתא של ר' נתן ור' חייא ור' אושעיא שהן ביאור למשניות ותוס' דינין שקצרו בהן בעלי המשנה. ואגדות הוא הדרשות דלא נפקא מיניה לענין דינא ומה שתלמיד ותיק עתיד לחדש היינו קצת דינין שמבין דבר מתוך דבר:

למד ולא לימד. פי' אם ספק בידו ללמוד וללמד והוא לא לימד לאחרים אין לך הבל גדול מזה. אבל מי שלא ספק בידו ללמד ולמד רק לעצמו פשיטא דשכר למודו בידו. וכמו שכתב רש"י ביומא גבי בן קמצר: