יפה תואר על ויקרא רבה כ:ד

ר' גלייא פתח כו'. הוא סובר כר"ע שמתו בפנים וזה שדרש ובאשר חללים שם הוא כי נדב ואביהוא מתו במקום אשר השכינה שם ודלא כר"א שסובר שמתו בחוץ מקום שהלוים מותרים ליכנס:

הייתי משרה כו'. דריש נשר מלשון השראת השכינה:

ולמה נקראת כן כו'. בא לפרש מצודה על אבן זה שהיה חזקו ויסודו של עולם כמצודה ומגדל חזק:

כיצד היתה תפלתו של כ"ג. רבינו בחיי גורס משם חפר אוכל מתוך אותה אבן שתיה היה כ"ג מתפלל בספוק מזונותיהם ואומר יהי רצון כו' ופי' מתוך אבן שתיה כשנפטר ויצא משם התפלל תיכף:

בתיהן קבריהן. כשירבה הגשם:

משם היה מיליל אוכל. כצ"ל כי ויחפרו לנו את הארץ מתרגם ודיאללון ומהוראה זו מפרש משם חפר אוכל:

עולה לדרום שהיה נוטה לדרום. פי' למעלה באויר כשהיה רוח מנשבת ומטה את עשן של מערכה אם לצד דרום או לצד אחר מצדדי העולם. ומה דאמרינן ביומא (כ"א) כי כל הרוחות לא יכלו להזיז אותו ממקומו הלא מתרצינן שם דאזיל ואתי כדקלא ואבדורי לא הוה מבדר אך קשה דכאן אמרינן כי העשן היה מורה על השובע אשר נטה באותו צד. ושמה יש סימנים אחרים המורים מכל צד על כלל העולם. ואולי תרתי אתנייהו ביה:

אחר כל השבח הזה. אע"ג דבני אהרן מתו ביום שהוקם המשכן לפני יוה"כ. ועוד לא עבד אהרן עבודת יוה"כ מ"מ כיון דהוכן לפניו השבח הזה חשיב כאלו כבר נעשה בפועל:

מגעגעין באדמה צ"ל בדם וכן הוא הגירסא בתנחומא ובבחיי:

מאת הקודש. אינו אומר אלא מאת פני כו' כצ"ל ודריש פני על הקב"ה שכביכול גם הוא מתאבל על מות צדיקים וצריכים להעבר המת מלפניו לסלק צערו: