יפה תואר על ויקרא רבה כ:י

משום בתולותיו לא הוללו. ומפרש שלא נכנסו לחופה שנקרא בי הלולא ונקרא כן לפי ששם מהללים בשירים את החתן והכלה. ואע"ג דהאי קרא במלחמת פלשתים כתיב ומה ענין נדב ואביהוא לקרא זה. אבל הוא מזכיר שם דרך קינה כי בחוריו זה נדב ואביהוא אכלה אש משום בתולותיו לא הוללו ועתה כאשר כהניו בחרב נפלו איך אלמנותיו לא תבכינה:

מכאן היו ראוין להשלחת יד. פי' כי אז היו ראוים לזה אך המתין להם שלא לערבב שמחת התורה:

כאדם שמביט בחביריו כו'. וחטאם היה שהביטו וחזו את האלהים מתוך גאוה וגסות הרוח. בעת שאכלו לשובע. ור' תנחום האומר ג"כ וגיסו לבם וזנו עיניהם מן השכינה סובר כי ויאכלו וישתו הוא רק משל על חזיונם בה' כי זה הוא מזון הצדיקים אבל המה נהגו בזה קלות ראש:

שנאמר ומשה לא ידע כי קרן ואתי כמ"ד במנחות כשהיה מלמדו תורה מניצוצות שיצאו מפי השכינה נטל קרני ההוד:

וכי לפני ה' מתו. סובר שלא מתו בני אהרן אלא בחוץ מקום שהלוים מותרים לכנס וכדעת ר"א בת"כ:

הכא את אומר לפני ה'. פי' בתורה כתיב שתי פעמים לפני ה' חד בפ' שמיני וחד בפ' זו ולהלן בדברי הימים כתיב רק פעם אחת על פני אהרן אביהם:

איפופסין. ודריש במדבר סיני בגזירת ודבור סיני:

זה אוה"מ. הטעם דקרי לאוה"מ וביום שמחת לבו משום דאמרינן לעיל פ"א שמאוה"מ נצטוו בהוראה וזה שמחת לבו שמאז איכא נתינת לב להבין ולהורות: