יפה תואר על ויקרא רבה ב:י

שספר שספת גרסינן ופירושו לשון חבור. והדרש הוא כי אדם המקריב קרבן לה' מתחבר להקב"ה. ודרש את זאת מן הכתוב אדם כי יקריב קרבן לה' שתף הקב"ה את שמו עם המקריב:

ותיטב לה' משור פר. ובפ"ק דע"ז מדריש הכתוב זה על אדם הראשון:

ויבן נח וגו'. וכתיב שם מכל הבהמה הטהורה מכלל שעסק בתורה וידע מה שהיא טהורה ומה שהיא טמאה:

שהוא עשה כו'. צ"ל ועוד שהוא עשה קרבן:

עליהם הוא אומר כו'. חזינן דהם נקראו תמימים כשם הקב"ה שנקרא תמים כמו שמביא מן הכתובים: