יפה תואר על ויקרא רבה יט:ו

בפרדימס. הוא שם כלי זיין. וזה הוא כמ"ד חי שלשלוהו:

גור ביש. ויכניה היה רע דכתיב גביה ויעש הרע בעיני ה' שהי' רע לשמים ולבריות כאביו:

ונופלים מתים. שלא היה מתפייס ביכניה לבדו אלא הביא את העיר במצור והגלה כל ירושלים והשרים וכלי חמדת ה':

הה"ד העצב נבזה. זה לא שייך הכי ורק סוף הפסוק כתבו את האיש הזה ערירי שייך למה שהוליד בן בבית האסורים כדאיתא בחזית על פסוק שימני כחותם וקצת לעיל פ"י אך פה קצר המעתיק:

לגדלת זו שגודלת השער:

עד שמחל לו כו'. בילקוט איתא שנעשה לו נס שאשתו נתעברה מעומד. כי בית האסורים היה מקום צר. ואם לא נמחלו עונותיו לא זכה לנס הזה:

על אותה שעה כיון דיכניה המלך עשה תשובה מכ"ש שאר העם. ויצתה ב"ק ואמר שובו בנים שובבים כי כמו שמחל ליכניה כן ימחל לכל העם: