יפה תואר על ויקרא רבה יט:ה

עזריה בן עידו הנביא. בקרא כתיב בן עודד אך בקרא כתיב והנבואה עודד הנביא (פסוק ח' שם) ולא נמצא נביא כזה לכן מפרש דהוא עדו הנביא. והמדרש דשואל ומי נתנבא הפסוק הזה. ק"ל למה האמינו ברוח אלהים אשר היתה על עזריה כי רפו ידיהם. יותר מנבואת ירמיה ועמוס אשר היו נביאים מפורסמים אשר גם הם התנבאו כזה לכן מתרץ כי עזריה בן עידו הנביא התנבא זאת. ונבואת עדו כבר נתקיימה לעין כל כאשר התנבא על ירבעם שיבשה ידו לכן האמינו גם בנבואת בנו ורפו ידיהם:

לפי שהיו ישראל אומרין. כי בקרא היה לו לכתוב נקם יביא כי אלהים יביא הנקם וכן גמול אלהים הוא יבוא ויושיעכם. הלא לא הגמול יושיע רק ה' והיה לו לכתוב הוא יביא כי אלהים יביא את הגמול להושיעכם. לכן מפרשו את הכתוב הנה אלהיכם אשר אמרו איה אלהיך בנקם יבוח ויתגלה לעין כל ואלהים בעל הגמול לגמול לרשעים המכחישים בו יבוא ויושיעכם:

של צער. והמצטערים מרגישים הרבה בהמשך הזמן:

ויהי בימים הרבים ההם כו'. ומפרש כי הימים הרבים ההם כשבא משה אל יתרו ונשא את צפורה וזה לא היה רק ג' שנים לכן מקשה וכי רבים היו:

אלא ע"י שהיה וכו'. והצער הי' שראו בני ישראל כלי ב"ה בביתו כדאיתא במדרש: