יפה תואר על ויקרא רבה יט:ג

פתר קריא בת"ח וקרי לת"ח קוצותיו תלתלים שהקב"ה מתפאר בהם כמסלסל בקוצותיו הסדורות לו:

מראהו כלבנון. וזה נמשך על שוקיו עמודי שש דמפרש על הצדיקים שהם יסודי עולם. ומה דכתיב מראהו בל"י זהו מראה כל אחד ואחד:

וכתב מראהו כלפידים. זה ט"ס כי הכתוב הזה נאמר בגבורי עובדי כוכבים הבאים על נינוה. ונעתק פה בשגיאה בשביל שמסיים לעתיד לבוא מראיהן כלפידים:

נראים כעורים. בשביל טרחם ויגיעם בתורה. ומה דכתיב חכמת אדם תאיר פניו זה הוא לשעה משמחתו כאשר תבוא החכמה בלבו וישמח ויגיל. ויתכן כי השחרות והיופי הוא כנוי אל השגתם כי עתה לא ימצאו הת"ח הלכה ברורה ופניהם כעורים כי טעימי הדברים נראים כשחורים ולא מבוררים ולעתיד כשיתברר להם כל דבר יהיו מלובנים ומראיהם כלפידים:

רשב"י פתר קריא ודריש קוצותיו תלתלים כי שורות התורה סדורות כקוצות:

לא נאמרו כאחת. פי' בפרשה אחת והיה מקצר מאד כי דין זב וזבה לענין טומאת מגע מרכב ומושב שוה הוא ורק מפני חביבותן חלקן לשתי פרשיות. וכתב לדיני בעל קרי ונדה דקילי מזבה וגם טומאתם שכיחי יותר מראש הכל בסדר כקוצות תלתלים: