יפה תואר על ויקרא רבה יח:ב

זש"ה איום ונורא הוא. עיקר הדרש הוא ללמד לנו כי הקב"ה אם יעניש את החוטאים אין לו להביא פורענות מבחוץ אך מגופו יצא מי שינקום ממנו ויענשנו וכן החוטא בגופו נלקה בזיבה וזה שמסיים לפיכך משה מזהיר כו':

זו חוה. ודריש משפטו זה ענשו ומכתו. ושאתו מלשון שאת או ספחת וזה נגעו וצרעתו וכן באידך והא דדריש המדרש איום ונורא על אדם עשו סנחריב חירם נבוכדנאצר וישראל ולא די לו באחד. כי האדם יתגאה. או בחכמה או ברב בנים או בגבורה או בארך ימים או בעושר או ביופי. ולכן מביא כי את כולם ישא רוח וינקמו בנפשם. אדם התגאה בחכמתו המלאה כל העולם כדפי' לעיל. עשו ברב בנים ואלופים אשר יצאו ממנו. סנחריב בגבורתו כי אין מציל מידו. חירם ברב ימים שהאריך ימים הרבה כדאיתא בב"ר פ"ה ואמר אל אני. נבוכדנאצר בעשרו שמלך בכל העולם. וישראל ביופי שהיו נקיים מכל מום כדלקמן אות ד' ולכולם באה השאת מגופם להשפילם: