יפה תואר על ויקרא רבה יז:ד

ממי אתה למד מאיוב כו'. כי הנגעים באים על עון. וג' מיני עוונות הם. א' העון אשר יחטא איש בנפשו. ב' אשר יחטא בהנהגת ביתו. ג' אשר יחטא לעם ולמדינה. ועל ג' מיני עוונות אלה יליף כי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה. איוב חטא בהנהגת ביתו שעשו כל ימיהם כחגים ולא כהה בהם. מצרים חטאו לעם ישראל ולמדינה. ומחלון וכליון חטאו בנפשותם שלקחו נשים מואביות בטרם שנתגיירו:

מכפר קריינוס. הכי גמיר לה כי בכפר קריינוס הוכו והלכו את כל האבילין הם מקומות מלשון אבל השטים ובצבעים מתו:

ועל לבדי. מלשון לבדין וכסות אשר עליהם ישכבו המוכים הקרובים למות:

לקח לו חרס. פי' ורק לבסוף נגע בעל הרחמים בנפשו:

בתחלה נגעה מדת הדין בממונם. דריש מן גם שניהם כי מלבד אבידת ממונם מתו גם הם:

ואף נגעים הבאים כו'. ואע"ג דבתורה כתיב נגעי אדם בראש ואח"ז נגעי בגדים ובאחרונה נגעי בתים. אך התכלית הוא קודם במחשבה. ולכן כתבה התורה את התכלית תחלה ואח"כ הבגדים שהם המדרגה שניה ובאחרונה הבית שהיא ראשית המעשה: