יפה תואר על ויקרא רבה טז:ה

פתר קרייא במרים. הכוונה בזה כי הכתוב מזהיר אל תתן את פיך וגו' גם באופן כזה אשר היה במרים. כי מרים כוונתה היתה לטובה כי לא יפרוש מאשתו וגם דברה באחיה אשר היה עניו מכל האדם. ובכל זאת קצף ה' עליה. לכן לא יבקש אדם היתר בדברו בפיו ומכ"ש שראוי להזהר לדבר בשאר בני אדם אשר אינם ענוים:

אל תתן רשות. ולכן כתיב בקרא אל תתן את פיך ולא אל תפתח:

מלה בסלע. פי' גם בשבתו בין החכמים המדברים תורה וחכמה טובה יותר השתיקה ולשמוע דבריהם ולהבינם. מלהתערב בלשונו לשאול ולהקשות. אבל בדברים בטלים המלה איננה שוה כלום והפסד הוא למדבר בם: