יפה תואר על ויקרא רבה טז:ד

והאש מלהטת. בא לרמז בזה כי תורתו היתה ברורה ומאירה כאש ומנוקה מכל ספק. ואחרים אשר לא שמעו את דבריו שאלו שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק. ובענינים נשגבים כאלה לא יוכלו אחרים לתפוס עליו ולסתור את דבריו אבל הוא ענה להם כי הוא מקשר דברי תורה לנביאים כו' והכוונה כי גם בהלכות הוא מחזק דבריו מדברי תורה נביאים וכתובים שהם מוסכמים מכל צד. וברורים ומאירים המה כנתינת התורה באש המורה כי התורה מאירה וברורה היא:

בתורה בנביאים בכתובים. הן זה הוא דרך חז"ל כי בבואם לחזק דבריהם אשר תבונת אנוש לא תשלוט עליהם יביאו ראיה מתנ"ך אשר כולם מסכימים לזה. וגם הכא אף כי מסברא היה שלא ימנע ה' הטוב גם מאדם רשע כי יקלס לה' אבל מתנ"ך מוכח ההפך. וי"ל עוד כי שבחי ה' יפרדו לשלשה חלקים. הא' הוא לשבחו על חסדו אשר יעשה עם יצירי כפיו. הב' הוא על הנסים והנפלאות אשר יעשה עם בני אדם. והג' הוא לשבחו על בריאת שמים וארץ וכל צבאם. ועל שלשה אלה מביא לראייה כי אין לרשע חלק בזה. מן המצורע אשר דרכו להתפלל לה' כי ירפאהו ויספר חסדיו אשר עשה עם יצירי כפיו מוכח כי הזהירתו התורה ועל שפם יעטה כי יסגור שפתיו ולא יספר חסדיו. מגיחזי אשר ספר נפלאות ונסים אשר יעשה ה' ע"י אלישע. מוכח כי ה' יתעב שבחי הרשע גם בחלק הזה. ומן הכתוב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי מוכח כי גם חקות שמים וארץ אשר יספר הרשע וישבח בזה לה' תועבה היא לפניו: