יפה תואר על ויקרא רבה טז:א

רמ"א שש ושבע. ושש הנה קאי על האמור לפני זה דכתיב אדם בליעל איש און זהו כלל על כל הי"ג פשעים הנמנים אח"ז. ועתה מונה השש. א' הולך עקשות פה. ב' קורץ בעיניו. ג' מולל ברגליו. ד' מורה באצבעותיו. ה' תהפוכות בלבו חורש רע. ו' מדנים ישלח. אלה השש אשר שנא ה'. ושבע תועבת נפשו הוא אשר מונה עינים רמות וגו'. ובין השש מונה לשון הרע הבאה ברמיזה דאינו חמור כ"כ כמו לשון הרע המפורש דמונה בין השבע וכמ"ש בירושלמי פאה. וכן חורש רע מן השש הוא החושד את חבירו ומחשבות און הוא לגזול ולהרע. ומ"ש לפני השש אדם בליעל איש און הוא הכלל על כל הי"ג פשעים המנויים אחריו:

שקשה כנגד כולן. ואע"ג דלפני זה מונה עינים רמות דהוא ג"ע כדמפרש וכן ש"ד וידים שופכות דם נקי אך משלח מדנים קשה דמביא לש"ד ולכל עונות וכדאיתא בעירוכין גבי לשון הרע:

וכולן לקו בצרעת. כי העונש בא או מטבע כמו מעינים רמות דהוא מזנות תבוא צרעת או מדה כנגד מדה כי לשון שקר דמטיל דופי ברעהו יהיה הוא מגואל ונתעב בצרעתו. ושופך דם נקי נלקה בצרעת. כי המצורע חשוב כמת וחורש מחשבות און אם יתפרש גסות הרוח יהיה שפל ונבזה בצרעתו ואם יתפרש בגזל מפורש בגמ' ופנו את הבית הוא כנס מה שאינו שלו יבוא הכהן ויפזר את ממונו וכנגד רגלים ממהרות לרוץ יסגר בצרעתו וישב בבית החפשית. וכנגד ומשלח מדנים והפריד בין אחים לכן בדד ישב מחוץ למחנה:

אחת מהן ארוכה. דריש טפוף מלשון לטפויי קאתי כלו' שמגדילות עצמן:

צורת דרקון. ודריש תעכסנה מלשון עכנה ודרקון:

ותדבר מרים וגו'. כי פירש מאשתו מעצמו. וזה היה שקר כי במצות ה' עשה כמו"ש ז"ל:

לבוז כהונה גדולה. פי' לבוזז ולגזול כי חורש מחשבות און קאי על גזל:

תורת המצורע המוציא שם רע. דריש מדוע כתיב תורת הצרעת או הצרוע. או תורת טהרת המצורע וקרי ליה מצורע בשביל חטאו שגרם לו: