יפה תואר על ויקרא רבה יד:ב

מחשבין לשמו של א"א. ודרש אשא דעי ארים מחשבתי ואתבונן למרחוק לא"א שבא מרחוק וה' ענהו לכן לפועלי להקב"ה אתן צדק ותודה. ורחב"פ דרש אשא דעי לאבותינו במצרים שהיו רחוקים מהקב"ה. ולפועלי אתן צדק שקרבנו לעבודתו. ור"ח דריש אשא דעי למרחוק כי אתבונן על הגשמים והרוחות הרחוקה ולפועלי אתן צדק שמשיב את הרוח ומוריד לנו את הגשם להכין לנו אוכל:

מהלך ת"ק שנה. אע"ג שהמטר הבא מאדים העולים מן הארץ קרוב לנו אבל כח המניע להיות אדים בא משמים הוא רחוק ת"ק שנה:

שבחי שבחים. פי' אם מאליו משכלו וחבונתו אמר כי אשא דעי לתת צדק לפועלי הלא ישיג רק כפי אשר תשיג תבונתו ולא יהיה רק שבח. אבל אם ברוה"ק הנשגב משכל אנושי אמר לתת צדק לפועלי יצא שבחי שבחים:

ר' לוי אמר תלת. בא להגדיל יצירת האדם על יצירת שאר הבעלי חיים בשלש מדרגות. הא' כי בכל הב"ח רק חום הטבעי יחיים. ובאדם נתנה לו הנפש האצולה ממרום להחיותם. והב' כי לאדם נתן נר הדעת והתורה מתחלת יצירתו ברחם אמו כדאמרינן בפ' המפלת. וכל בעלי החיים רק בהמה המה להם. והג' כי כל בה"ח יש להם כח עצמי לצאת מרחם. כי בצאתם יעמדו על רגליהם אבל הילד וגם האם בהולדו חלשים ורפויים מאד ורק בכח אלהי ימלט הולד ממאסרו: