יפה תואר על שמות רבה ז:ג

בני סרבנים הם כו'. משום דק"ל כי מענין השליחות שילכו הלא כתיב אחר זה דבר אל פרעה מלך מצרים. ועי' ברש"י ובראב"ע וברמב"ן שדחקו לתרץ הכתובים. ולפי המדרש צוה ה' עתה להם שינהגו עם ישראל בנחת אף כי סרבנים הם ועם פרעה בכבוד אף כי חזות קשה הוגד לו. ויתכן יען כי בני ישראל אמרו ירא ה' וישפוט וגו' הלא הי' מקום למשה לקצוף עליהם במה שהמרו את רוחו לכן אמר לו הקב"ה וצוה אותם שלא יביטו על רוע תכונתם ויסבלו את קצפם ורגזם. וכן במה שצוהו לנהוג כבוד בפרעה אף שכבר נהגו עמו בכבוד וכדלעיל פ"ה מ"מ כיון שהתרו בו פעמים ושלש והוא עמד במרדו. או כיון שמשה היה לשבט הנוגש בו ויקבל המכות ממנו ס"ד שיקל בכבודו לכן צוהו ה' כי כבודו יהיה חדש עמהם תמיד:

סרבנים. פי' ממאני לשמוע את הדין ונותנים כתף סוררת. ורגזנין שכועסים ומריבים. וטרחנין כדאיתא בספרי על טרחכם מלמד שהיו טרחנין. היה אחד מהם רואה שהיה שכנגדו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיה להביא למחר אני דן כו'. ואולי נקיט הכא סרבנים רגזנין טרחנין נגד טרחכם משאכם וריבכם דנאמר התם ונגד משאכם אמר סרבנים אשר בסירובם כמשא כבד יכבדו ולא יעשו את המוטל עליהם. ונגד ריבכם אמר רגזנים כי הם בעלי חמה ומהירים לריב וכן פי' בספרי. ורק בספרי מפרש ומשאכם שמשיאים שם רע ואפיקורסים היו וזה לא שייך הכא. ועי' בספרי גבי האנכי הריתי:

אתם ומלככם סוף שירד הוא בעצמו כצ"ל ומביא ראיה מהמקרא ויקם פרעה לילה ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי. ופי' שהוא היה מחזר על פתחי שערים בעיר וצועק וקורא היכן משה וכמ"ש במכילתא:

שתפו הראשים שביניהם להיותם נושאים במשא ומתכבדים עמהם ופי' אל בני ישראל על ראשי בני ישראל. ולא הוצרך לפרש שהוא למד מסופו דכתיב אלה ראשי בית אבותם. ופי' ואל פרעה לחלוק לו כבוד כדלעיל: