יפה תואר על שמות רבה נב:ב

דברים של סילוקים ודורש הדוברות על צדיק עתק הדוברות עם צדיקו של עולם עתק דברים אשר כבר מוסרים ממנו. ופי' של בגאוה ובוז איתא בשוח"ט אתה מבזה על כבוד קונך וזה הוא הבזיון ונראה דהכי פירושו שאינו מחשיב מ"ש ה' כי ביום הזה יכפר עליכם:

אפשר שהשכינה שורה כו'. אע"פ שידעו מעלת משה בסיני והנסים אשר נעשו על ידו מ"מ הי' נמנע בעיניהם השרות השכינה במעשה אדם כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו וע' לעיל ריש פל"ד בזה באורך [ודע כי במדרש עם היפ"ת הגי' אפשר שהשכינה שורה ע"י בן עמרם משגמרו. ופי' הדברים כי משגמרו היו מלינים אחריו והמדרש הפסיק בדברי ר' יוחנן]:

אעפ"כ היו מליצין קרוב הדבר דגרסינן לפיכך ופי' כיון שכבר נגמר והקב"ה לא השרה שכינתו ע"ז לכן היה להם מקום לרנן אחריו וכ"מ בתנחומא ותחת שבראשית הבנין רננו אחריו בסתר עתה החלו לרנן אחריו בפרהסיא. ולישב גירסתנו י"ל דה"פ שאע"פ שנגמרה מיד מלאכת המשכן וראו שיד ה' היתה שם לגמור בזמן קצר את הבנין עד שהוצרך ג' חדשים לקפל אעפ"כ היו מליצין אחריו:

בחדש שנולד בו יצחק דלכ"ע נולד בפסח אבל אברהם ויעקב לר"א נולדו בתשרי. ומה שבחר בהקמתו בחדש שנולד בו יצחק עי' בתנחומא דכתב לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו כו' ע"ש. ועי' בב"ר פנ"ג קרי לעולם יום לידתו יום שמחה לעולם. ואע"ג דאמרינן בב"ר פ"ע דאין מערבין שמחה בשמחה. אמנם זה לא נאמר רק בשמחת הגוף במאכל ובמשתה כי האחת מגבלת את השניה ואם שתי שמחות תפגשנה יחד אז לא ימצא מקום לכל אחד מהם להתפשט. משא"כ בשמחת הרוח אשר אין גבול וקצב לכל אחת מהן והאחת לא תצר את רעותה טוב הוא לערב שמחה בשמחה: