יפה תואר על שמות רבה נא:א

כך פתח ר' תנחומא כו'. המדרש בא לפרש הוראת פקודי כי הוא איננו מלשון מסירה במה שמסר משה ללוים דא"כ למה מזכיר איתמר ולא את פקודת אליעזר וכמו שהקשה הרמב"ן אבל הוראתו מלשון חשבון ומנין שניתן החשבון ממשה לאיתמר על כל הזהב שקבץ וכדמסיים הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם ולזה מייתי את הפסוק איש אמונות רב ברכות ודורשו מקודם בענין אחר כדרך המדרש ואח"ז לענן הוראת פקודי:

הקב"ה מביא ברכות ע"י. וכדרך שאמרו רז"ל באיוב מעשה ידיו ברכת כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך וכן אמרו בב"ר פל"ט באברהם. ומה דלא פירש רב ברכות שהכל מברכין אותי דא"כ היה לו לומר איש אמונות יבורך או יתברך ומדכתיב רב ברכות לכן מפרש כי ע"י תבאנה רב ברכות:

ומהן היה סופו ותפתח הארץ את פיה. נראה דדריש לא ינקה מלשון ובעל השור נקי שפי' שיצא נקי מנכסיו. וזש"ה כי אץ להעשיר לא ינקה אין די לו במה שינקה ויאבד נכסיו. אלא שגם הוא יאבד עם ממונו. וזה ההפך מאיש אמונות שמביא ברכה לעולם אבל האץ להעשיר מלבד שיאבד ממונו גם הוא יאבד עמהם:

אשר פוקד אין כתיב כאן. כי אם תפרש פקד מהוראת מסירה הי' לו לומר אשר פקד משה כי משה מסר לאיתמר. ולכן מפרש פקד מהוראת חשבון והמחשב הי' איתמר ובדבר משה נעשה החשבון: