יפה תואר על שמות רבה נ:ג

הה"ד כי אעלה ארוכה לך. משום דק"ל כיון די' מיני ארזים הם ותאשור הוא המובחר שבכולם ולמה לא עשו את הארון מעצי תאשור ומשני משום שחטאו בשיטים כו' וכדמסיים. וכ"ה בתנחומא פרשת תרומה בהדיא כ"ד ארזים הם ומכלם לא נבחר אלא השטה בלבד למה קורא אותם עצי שטים כדי לרפאות מה שעתידים לעשות בשטים. ולא ס"ל כטעמא דלעיל פל"ה בקרשים ללמד דרך ארץ כו' ע"ש.

מר במעשיו. כדכתיב וימרו על ים בים סוף ועוד שפירשו מד"ת כדכתיב וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ושנו במכילתא שפירשו מד"ת שלשה ימים לפיכך מררו. ועמ"ש בזה לעיל פכ"ג:

בלכן הוכיחן. פי' הדברים כי לכן הוא לשון שבועה כדלעיל פ"ו ופי' שנשבע להרחיקם כזונה. ונשבע ג"כ להחזירם ולאהבם כבתולה שלא נמצא בה פגם וזה הפך הזונה:

מה כתיב למעלה כו'. נראה דק"ל למה נעשה הפרוכת תחלה לארון מדכתיב ויעש את הפרוכת מקמי מעשה הארון דבשלמא ביריעות וקרשים ל"ק משום שראוי לבנות הבית תחלה ואח"כ הכלים שיכניס בתוכו וכדאיתא בפ' הרואה אבל הפרוכת שהוא אחד מהכלים ה"ל להקדים אליו מעשה הארון תחלה דהוא חשיב טפי כמו שקדם לשולחן ולמנורה. ומשני שתי תשובות. חדא משום שמעשה הפרוכת נורא מאד שהיה עביו טפח ונארג על ע"ב נירין ואין בו קשר ולכן הוקדם תחלה. והשני שהכל נעשה על הסדר הראוי וכמ"ש ואתה מוצא כל המשכן על הסדר נעשה: