יפה תואר על שמות רבה ה:ט

מהו ירעם כו'. עיקר קושיתו היא מדכתיב נפלאות ועל רעם הנהוג מלבד כי הוא מחוקי הטבע לא אמר נפלאות בלשון רבים. ומשני כי קאי על מתן תורה והתם שייך פלאי פלאים כדמפרש ואזיל. ואתי כמ"ד במ"ר פכ"ו שכל אורה שנאמר באליהוא אינה אלא במתן תורה. ומפרש ירעם כי אל הכבוד הרעים בקולו הגדול ומבהיל ברעם:

ומחזיר בכל העולם. וכמ"ש במכילתא כשנתן הקב"ה התורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו כו'. וכוונת הדברים האלה להורות לנו כי כבוד ה' ודבריו הקדושים אינם נתפסים במקום זולת מקום אבל כבודו ודבריו מלאים כל העולם כולו ובזמן אחד הם סובבים ומקיפים את כל קצות הארץ. ומה שאמר בא אליהם מן הדרום הכוונה שהקב"ה חזר על יושבי הדרום כי יקבלו את התורה ושוב מן הצפון כדי שישמעו יושבי הצפון וכן למזרח ומערב וכמו שדרשו את הכתוב ה' מסיני בא. וכדי שישמעו היושבים בקו השוה אמר שנהפך להם מן השמים ועל האופק שאנחנו בו אמרו שנהפך לארץ. ויש לכוון עוד בזה משום שעיקר התורה הוא לשלימות הנפש. אבל יש בה גם הצלחות לאדם לימי חייו בארץ. וכענין המשפטים ודומיהם ועז"א שבתחלה בא מן הדרום שהוא צד ימין וזה רמז להצלחת הנפש ע"ד אורך ימים בימינה. ושוב נהפך מן השמאל והיא הצלחה הארצית שהוא צד שמאל וטפל ע"ד בשמאלה עושר וכבוד. ועל המצא בה מיני החכמות אשר יזרח עליהן אור השכל האנושי כחכמת ההגיון הנדסה ותשבורת אמר שנהפך למזרח כי גם החכמות אלו מאירות וברורות כאור למוצאי דעת. ועל המצא בה חכמת האלהית אשר נעלמה היא מאד. ורוב העוסקים בה ימששו חשך ולא אור אמר שנהפך למערב אשר שמה תשקע השמש וגם אור הדעת. ורק האמונה לבד היא נר לרגלה. וכנגד חכמת התכונה ותקופות ומולדות אשר נמצאו בה אמר שנהפך עליהם מן השמים ועל חכמת הטבע הנמצאת בארץ אמר שנהפך לארץ. וז"ש והחכמה מאין תמצא כי ראו כמה מיני חכמה כלולים בקול ה' ולא ידעו מאיזה מהן יכלו לתפוס. ומי יהיה להם עיקר לעסוק בו כי כלם עוזרים אל ההצלחה הנפשית:

שנאמר מן השמים השמיעך את קולו וגו'. וזה כדעת ר' ישמעאל במכילתא דתני כתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני הכריע הכתוב השלישי מן השמים השמיעך ודלא כר"ע דאמר מלמד שהרכין הקב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים:

שנאמר ה' מסיני בא וזרח. ובספרי על פסוק כנשר יעיר קנו משמע דה' מסיני בא ר"ל מג' רוחות ע"ש:

ואומר וכל העם רואים את הקולות ס"ל שאין זה הקולות הנזכרים לעיל ויהי קולות וברקים וענן כבד אלא קול יוצא מפי הגבורה כשדבר עמהם וזה קול אלהים היוצא באש ונחקק בלוח וע' במכילתא דזה הוא דעת ר"ע:

ונחלק לע' קולות. ע' בזה בתנחומא וברמב"ן פר' יתרו:

ונפשותיהם יוצאות. זה דרך גוזמא על החרדה וכן מ"ש והורג לעובדי כוכבים הכוונה כי רעדה גדולה אחזתם כאלו נפשם יצאה מבהלה וכמ"ש בויק"ר פ"א שהיו נתרזין מתוך היכליהם. וזה הוא ההפך לישראל שהוסיף להם חיים חדשים ורפואה:

ולא היו ניזוקין. ע' בזה ברמב"ן פ' ואתחנן:

הזקנים לפי כחן כו'. פי' הבדרשי שהכוונה בזה שהדברים האלהיים מסוגלים שכל אחד מהמעיינים יבינם הבנה תועילהו כמה שהוטבע והורגל עליו מדעותיו עד שיהיו כל האנשים מסכימים לקיימם ולחלוק על כל טענה הותרת בין שיהיה המעיין מהנביאים העומדים בסוד ה' וז"ש משה לפי כחו בין שיהיה מהחכמים וז"ש הזקנים לפני כחן בין שיהיה מההמון בדעות הירושות להם וז"ש הקטנים לפי כחם ועי' לקמן פכ"ט:

והאלהים יעננו בקול. ומפרש בקולו של הקב"ה וכמ"ש הרמב"ן ע"ש. וע"ע במכילתא ובמסכת ברכות בפרק שלשה שאכלו:

והיה משה שומע במדין לך שוב מצרימה כו'. פי' אע"פ שדבור אחד יצא מפי הקב"ה מ"מ הי' נשמע למשה ולאהרן שני דברים שונים. איש איש הדבור אשר היה נכון לו וזה ירעם אל בקולו נפלאות שהוא פלא אחר בקול ה' זולת הפלאים הנזכרים. ועי' במכילתא על הפסוק אחת דבר אלהים. ובתנחומא גרסינן הכא ומי שהיה באמצע לא היו שומעים כלום וזה ג"כ מכלל הפאלים ולא נמנה פה במדרש: