יפה תואר על שמות רבה ה:י

הה"ד חסד ואמת נפגשו וגו'. משום דכתיב וישק לו ולא פורש מי נשק למי. לכן מביא את הכתוב חסד ואמת נשקו כי כל אחד נשק לאחיו:

חסד זה אהרן כו'. ובא הכתוב להשמיענו אע"ג דמדותיהם היו הפוכות כי אהרן היה מדת הרחמנות והחסד. ומשה מדת הדין האמיתי. וכן משה מדת הצדק ממש ואהרן בקש לפשר והוא ענין השלום מ"מ אהבת עולם היתה ביניהם:

ואמת זה משה. ואע"ג דגם באהרן כתיב תורת אמת היתה בפיהו ולה"ק ר"ע בסמוך אמת זה אהרן וכ"ה לעיל בב"ר פצ"ט. אין כאן קושיא דאף על גב דהיתה בפיו תורת אמת מ"מ היה מתנהג במדת החסד והשלום. ולא נקרא שמו ולא יתואר רק לפי מעשיו:

ואמת זה אהרן דכתיב תורת אמת. ואע"ג דלפ"ז מכ"ש דמשה נקרא אמת שהוא היה המלמד תורה לעם ישראל לא נקרא חסד רק כפי המעשה כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה ואע"ג דאהרן עשה חסד עם רבים מ"מ לא נקרא חסד רק החסד הנעשה עה המתים:

אין אנו יודעין למי חלק הקב"ה פי' טעם אגדה זו נראה לכאורה. דדריש וישק מלשון נשק ברזל ופי' כי חזקו ואמצו כחוגרו כלי זיין והיינו מה שקיים דבריו והראה את כבודו לעיני ישראל ולזה אומר אין אנו יודעים מי נתכבד במי כי י"א שאהרן המתכבד שהיה מתנבא תחלה ועכשיו בא משה ואמת את דבריו וי"א שמשה המתכבד כי לזה קדם אהרן להתנבא כדי שכשיבוא משה יאמינו בו. אבל בב"ר פ"צ גבי ועל פיך ישק נראה דדריש ישק לשון כבוד ולפ"ז נראה דה"נ דרש וישק לשון כבוד. אבל לא מצאתי לו חבר: