יפה תואר על שמות רבה מט:א

הה"ד מים רבים לא יוכלו וגו'. נראה דק"ל כי מן הפרשה משמע דהיריעות הוא עיקר המשכן דכתיב את המשכן עשר יריעות וגו' ויהי המשכן אחד. מדבר ביריעות וקורא אותם המשכן אחד. ורק בכתוב כ' כתיב ויעש את הקרשים למשכן משמע דהקרשים הם הטפל והיריעות הוא העיקר וזה הפך הסברא דיותר ראוי לקרות משכן לקרשים שהם מוסדות ועיקר הבנין והיריעות ראויות להיות טפלה לקרשים. וכן הקשו לעיל פל"ה דהל"ל את הקרשים משכן. ולכן דריש כי בא לרמז אשר בדבר קל כיריעית קנו בני ישראל את אהבת ה' להם וכבודו ישכון ביניהם. ולא כן בני אשור גם אם יתנו ואת כל הון ביתם באהבה בוז יבוזו להם ולא יקנו את אהבת ה':

ואם מתכנסים כלם לבטל את האהבה. כלומר שיאמרו הלא גם בני ישראל חוטאים הם ולמה יבחר בהם וכן הוא בשוח"ט מזמור ט"ו על פסוק ושוחד על נקי לא לקח באריכות ע"ש. וכן קטרג בלעם עליהם כדאיתא לקמן בבמ"ר פ"כ גבי בנה לי בזה שבעה מזבחות ובכל זאת לא יוכלו לבטל את האהבה ורק ה' יוכיחם על החטאים אמנם האהבה תעמוד במקומה או שיוהכ"פ מכפר על עונותיהם כדאיתא שם ובשוח"ט הנ"ל אבל אהבת ה' לא תסור מהם לעולמים ובעל העקידה בשער ט"ל כתב בזה דבר צח הנאה לשמוע ע"ש אבל איננו מסכים לדברי המדרש: