יפה תואר על שמות רבה מז:ו

מלמד שהראשונים והאחרונים היו שונים (כ"ה הגירסא במדרש שלפני היפ"ת) ופי' הדברים כי בין בלוחות הראשונים ובין בלוחות האחרונים נקרא הכתב משני עבריהם. ונחשב כאלו נכתבו פעמים אחרי אשר מזה ומזה הם כתובים. ודייק מדכתיב בשניות כמכתב הראשון מוכח דכל מה דכתיב בלוחות האחרונים היו גם בלוחות הראשונים. וע"ע בזה בירושלמי פ"ו דשקלים ובחזית בפ' ידיו גלילי זהב דשם יש מחלוקת במספר הלוחות כמה היו ומ"ש שם ע"ז:

וי' על לוח זה שנאמר ידיו גלילי זהב כצ"ל. ע' בזה בחזית ובירושלמי הנ"ל. ומה שנאמר אח"ז ויהי ברדת משה מהר סיני והכתובים הם טוענים אותן כו' זה הוא דרשא אחרת:

והיה משה אוחז בטפחיים והשכינה בטפחיים כו'. מצאתי כתוב שהכוונה במ"ש משה אוחז טפחיים כו' משום שיש בתורה חלק נבדל לה' לבדו והם הסודות הנעלמים וידועים לה' לבדו. וחלק שלא זכה בו רק משה לבדו והם סתרי התורה שנגלו אליו. וחלק ששוים בו כל ישראל. ומן הטפחיים אשר באמצע וזה החלק אשר כל ישראל שוים בו ומשה הלא למד לכל ישראל את התורה כפי אשר יוכלו להבין. ובזכות זה זכה לקירון עור פנים. וע"ע בתנחומא דעת רביעית מאין באו למשה קרני ההוד: